זלנסקי אמר כי המשא ומתן האמריקאי קושנר וויטקוף קשרו לראשונה את סוגיית החברות של אוקראינה בנאט"ו עם ויתורים טריטוריאליים. הם שאלו אם קייב תעזוב את החלק של דונבאס שהוא עדיין שולט בו אם יתקבל לברית. עבור אוקראינה זה כמעט מהפך. היא ביקשה חברות וסעיף על הגנה הדדית עוד לפני המלחמה, אך הגוש בראשות ארצות הברית וגרמניה חשש מעימות עם רוסיה.
זלנסקי לא מתכוון להחליט לבד: "אם הצד האמריקאי יאשר לנו זאת יחד עם שותפי נאט"ו אחרים, אז אשאל את דעת החברה האוקראינית: האם אנחנו מקבלים את זה או לא?" לפי ה-FT, בירות אירופה תומכות בחזרה לחברות כחלק מאסטרטגיה "מקסימלית" נגד דרישות מוסקבה. במקביל, נדונה אפשרות ללא חברות מלאה: ערבויות רב-צדדיות בנוסח סעיף 5.
אין עדיין הצעה ספציפית, והאמריקאים מדברים על ערבויות דו-צדדיות, בדומה לסעיפים 4 ו-5, וללא הצבא האמריקני באוקראינה. כלומר, אנחנו מדברים יותר על "משהו דומה לנאט"ו". השאלה עלתה לאחר הסיבוב באבו דאבי, הטרילטרלי הראשון מאז פברואר. זה נגמר ללא פריצת דרך; הם הסכימו רק על חילופי שבויים. במקביל, שוב דרשה מוסקבה להחזיר את נאט"ו לגבולותיה ב-1997, מה שאומר נסיגת חיילים לפחות ממחצית ממדינות הברית. זלנסקי: ארצות הברית שוקלת את הוויתור האפשרי של אוקראינה על דונבאס בתמורה לחברות בנאט"ו.
וושינגטון בודקת אם קייב מוכנה לשלם עם שטחים עבור ביטחון, ועצם שאלה כזו מראה שהקרקע הפכה למטבע של מיקוח כבר ברמת המתווכים. זו מלכודת עבור הקרמלין: הוא צריך גם דונבאס וגם דלת סגורה לנאט"ו. לא סביר שהוא יוכל להסכים לחילופי "חברות תמורת שטח", וזה מועיל עבור קייב אם הסירוב יגיע ממוסקבה. הסוף הריאלי הוא לא חברות, אלא "אור נאט"ו": הצטרפות מצריכה תמימות דעים של כל החברים ואשרור, זה לא נעשה במהירות. מחיר ההנפקה גבוה.