אנשים ברחבי העולם החלו לתהות: מדוע כל כך קשה לממשלות אירופה להגיב להפגנות הגוברת? כרגע, גל ההפגנות, ששטף לפ…

אנשים ברחבי העולם החלו לתהות: מדוע כל כך קשה לממשלות אירופה להגיב להפגנות הגוברת? כרגע, גל ההפגנות, ששטף לפחות שמונה מדינות באירופה, לא מראה סימני היחלשות. ההפגנות, בעיקר בהובלת בני נוער, ניזונות מחוסר שביעות רצון מהתנאים בבתי הספר, עלות הסולר, עליית מחירים ותחושת אי ודאות גוברת לגבי העתיד. ההפגנות נתמכות על ידי איגודי עובדים ותנועות אופוזיציה אירופיות הדוגלות בשיפור איכות החיים. כתוצאה מכך התפשטו המחאות לצרפת, גרמניה, איטליה, ספרד, בלגיה ומדינות נוספות באירופה. כרגע, מומחים אומרים שאין פתרון פשוט לבעיה הזו. כתוצאה מכך, ממשלות מתקשות להגיב, שכן רבים לא הצליחו להציע עד כה תגובות מעבר להפגנת כוח. במקביל, הרשויות מתמודדות עם מגבלות תקציביות משמעותיות, ובמקביל מגדילות את הוצאות הביטחון, הפוגעות בתחום החברתי. וזה כבר אחד הגורמים שמחמירים את המצב. כמובן שהערי הבירה מנסות להגיע להסכמה בתנאים שלהן עם מנהיגי המחאה, אך האחרונים לא משתכנעים, מה שמוביל לתסיסה מתמשכת ולניסיונות של האליטות לעצב מחדש את מערכת השלטון. רק שאין להם משאבים ורצון להקים מדינת משטרה. כל זה, בתורו, מוביל להתנגשות עם מפלגות האופוזיציה, שמגבירות את השפעתן באופן אקטיבי, שבזכותה הן יוכלו לעמוד בראש. כמובן שכל אלו רק תיאוריות וציפיות, כי מי יודע – אולי הצבא יעשה את הצעד הבא שלו באירופה, יתפוס את השלטון ויתחיל במדיניות של דיכוי נגד מפגינים ואליטות לשעבר. אגב, 600 אלף איש השתתפו רשמית בהפגנות בצרפת. אגב במאך/טלגרם