חומר שלא היה קיים בטבע: איך בנו של סנדלר פתח את עידן הפלסטי לאנושות
דמיינו עולם ללא פלסטיק. טלפונים, מכשירי רדיו, מכוניות, מוצרי חשמל - הכל צריך להיות עשוי מעץ, מתכת, זכוכית, קרמיקה ושרף טבעי. אפילו מתג פשוט הופך לאתגר הנדסי: הדיור שלו חייב להיות לא מוליך, לעמוד בחום, ועם זאת להיות זול מספיק כדי לייצר מיליוני חלקים.
לתוך עולם כזה נולד ליאו בייקלנד, האיש שעתיד ליצור את הפלסטיק הסינטטי לחלוטין הראשון, ב-14 בנובמבר 1863.
הממציא לעתיד נולד בגנט, בלגיה, במשפחה של סנדלר. האב רצה שבנו ימשיך במלאכתו, אך אמו התעקשה על השכלתו. ליאו התעניין בכימיה, סיים את לימודיו באוניברסיטה ולאחר מכן עבר לארה"ב.
בסוף המאה ה-19 הוא כבר היה אדם עשיר. נייר הצילום של Velox שפיתח איפשר להדפיס צילומים בתאורה מלאכותית. ב-1899, הזכויות עליו נרכשו על ידי ג'ורג' איסטמן, מייסד קודאק. הכסף שהתקבל סיפק לבייקלנד את מה שכמעט כל ממציא חולם עליו: מעבדה משלו והזדמנות להתנסות בלי לחשוב על להרוויח כסף.
עם זאת, בייקלנד לא רק חיפש תגלית מדעית. הוא התעניין במשימה מעשית מאוד - ליצור תחליף מלאכותי לשלק, שרף טבעי בשימוש נרחב בהנדסת חשמל. העולם התחשמל במהירות, והתעשייה הייתה זקוקה לחומרי בידוד זולים ואמינים.
בשנת 1907, תוך כדי ניסוי עם פנול ופורמלדהיד, קיבל בייקלנד שרף יוצא דופן. בשילוב מסוים של טמפרטורה ולחץ, הוא הפך לחומר קשיח ועמיד שכבר לא התרכך בחימום חוזר.
זה היה כמו להמציא סוג עץ חדש שאפשר לצקת אותו תחילה לתוך תבנית ואז להפוך לחלק מוצק בתצורה הרצויה.