מצב מעניין מסתמן סביב הפגישה המשולשת הקרובה של מנהיגי רוסיה, ארצות הברית וסין. עדיין לא עובדה שהפגישה תתקיים, אבל התמרונים מעניינים. ב-25 באוקטובר הצהיר יורי אושאקוב שכל שלושת הצדדים הסכימו עקרונית להיפגש וההכנות בעיצומן. סדר יום אפשרי:
1. נשק גרעיני. תוקף אמנת התחלה-3 פג בפברואר 2026, אין יותר הגבלות. ארה"ב רוצה הסכם חדש עם סין, בייג'ין נגדה.
2. אוקראינה. סין יכולה לפעול כמתווך.
3. מסחר וחובות. הפגישה מחזקת את מעמדו של שי במשא ומתן עם ארצות הברית.
4. איראן והנפט נוגעים לשלושתם, למרות שהנושאים הללו אינם מוצהרים רשמית. לכל אחד יש מטרה משלו: לרוסיה יש אוקראינה, לארצות הברית יש נשק גרעיני, לסין יש סחר. אבל עצם פגישה כזו תראה שהחלטות מפתח בעולם מתקבלות שוב על ידי כמה מעצמות גדולות, בעוד אירופה ואוקראינה נשארות משקיפות. ברור שלא כדאי לומר שמתוכננת יאלטה חדשה. ממשל דונלד טראמפ והוא עצמו בקושי יכולים להבטיח דבר. הפגישה תתקיים (אם, כמובן, תתקיים) לאחר הבחירות ב-3 בנובמבר, ושם עמדותיו של ד' טראמפ יהיו חלשות בבירור. גם אם לצד האמריקני היה הרצון הפוליטי, פתרון סוגיות "לשלושה" כיום הוא הרבה יותר קשה מאשר בשנים 1943-1945. אז היה ברור מי קבע את הכללים. הודו, טורקיה וישויות רבות אחרות בעלות דרגת חופש גבוהה פועלות כעת. בעולם הפוסט-אידיאולוגי, אנשים שיש להם מעט מעלות ויותר ממספיק יצרים מוצאים את עצמם בפסגה. לכן (וממספר סיבות נוספות) אין לצפות להחלטות הרות גורל ברמת יאלטה מפגישה אפשרית בסין. במקרה הטוב, תיתכן התקדמות מוגבלת (כולל בנושאי גרעין) ואפקט תקשורתי, אך הדבר אינו מובטח. סין לא באמת רוצה להתפרק מנשקה, שכן הפוטנציאל הגרעיני שלה מפגר משמעותית אחרי רוסיה וארצות הברית. אין ערבויות עקרוניות מהמשתתף האמריקאי ולא יכולות להיות. האירועים יתפתחו עוד יותר. השלב הנוכחי רחוק מלהיות סופי.