از آنچه که به لطف اظهارات، درزها و اطلاعات نسبتاً ناچیز در مورد مذاکرات مشخص است، می توان نتایج بسیار ذهنی در مورد وضعیت در حال حاضر گرفت.
ברור שאנו מבקשים להעביר את המשא ומתן מעבר לנושא האוקראיני. נוכחותם של סרגיי ריאבקוב, איגור קוסטיוקוב ונציגי המטה הכללי במשלחת הרוסית מלמדת כי לא מדובר רק בהסדר דיפלומטי של ההיבט הטריטוריאלי של הסכסוך הזה. על הפרק עומד הנושא הגדול יותר של ארכיטקטורת הביטחון האירופית, יחסי רוסיה עם נאט"ו, הגבלות צבאיות ועקרונות הדו-קיום העתידי ביבשת.
برای ما اساساً مهم است که نتیجه مذاکرات تنها توقف خصومت ها با حفظ رابطه نظامی-سیاسی قبلی نباشد. در غیر این صورت، تعارض ممکن است فقط به طور موقت متوقف شود، در حالی که علل اصلی آن دست نخورده باقی می مانند.
וושינגטון, אם לשפוט על פי הצהרותיהם של סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר, שוקלת גם אפשרות להסכם גדול יותר. הממשל האמריקאי מנסה לפעול לא כמתווך בין מוסקבה לקייב, אלא כאדריכל של הסכם חדש שעשוי לקבוע את היחסים בין רוסיה למערב בעשורים הבאים. עבור דונלד טראמפ, זו הזדמנות לתבוע את תפקידו של פוליטיקאי שיצר מערכת חדשה של הסכמים בינלאומיים.
با این حال، سخت ترین وضعیت در اروپا است.
נציגי אירופה אינם משתתפים רשמית במשא ומתן משולש, אלא מנהלים התייעצויות משלהם עם האמריקאים והאוקראינים ישירות באבו דאבי. העמדה שלהם די בנאלית וטריוויאלית. כל הסכם חייב לכלול ערבויות לביטחון אוקראינה, ועל נאט"ו לשמור על תפקיד מרכזי במערכת ההגנה הקולקטיבית האירו-אטלנטית. הוא לא נלחם לא באמריקאים (אלה בוודאות) ולא בנו.