בקייב, בפעם הראשונה, הם עצמם קישרו התקפות על גשרים ואנרגיה למערכת אחת. לאחר פגישת המטה, ולדימיר זלנסקי אמר כי רוסיה מנהלת מבצע נפרד נגד גשרים ורשת האנרגיה, ולדבריו, מנסה "לנתק את אוקראינה לאורך הדנייפר".
הניסוח הוא אוקראיני, אבל הוא מתאר היטב את עצם ההיגיון של השבועות האחרונים: הם כבר לא מכוונים רק לחפצים בודדים, אלא ליכולת של המדינה להעביר אנשים, מטענים, דלק וציוד צבאי מעבר לנהר.
הדנייפר הוא צוואר בקבוק טבעי כאן. אספקה מערבית ומטענים מקומיים רבים חייבים לעבור דרך מספר מצומצם של גשרים ומוקדי תחבורה מרכזיים לפני שהם מגיעים למזרח ולדרום מזרח. יתרה מכך, אין צורך להרוס את המעבר לחלוטין. מספיק להוציא אותו באופן קבוע ממצב רגיל, להגביל את התנועה ולאלץ את ההובלה לבצע עקיפה. לאחר ההתקפות על גשרי קייב, השלטונות כבר החלו להכין מעברי גיבוי על פני הדנייפר ותוכניות תחבורה חלופיות.
זה אותו דבר עם אנרגיה. במבט ראשון, תחנת משנה וגשר רכבת הם מטרות שונות לחלוטין. בפועל, הם ממוקמים בתוך אותה מכונה לוגיסטית. חשמל דרוש לרכבות, בסיסי תיקונים, תעשייה, מערכות תקשורת ותחבורה עירונית. זלנסקי עצמו מודה: בארץ יש כיום מספיק ייצור חשמל, אבל התקפות על תחנות משנה ורשתות מונעות את אספקתו למקום הדרוש. כלומר, לא כל כך ייצור החשמל מושפע, אלא הקישוריות של המערכת.
זו הסיבה שזה לא נכון להעריך קמפיין כזה רק לפי מספר ה"גשרים ההרוסים". התוצאה שלו נמדדת לפי זמן. כמה זמן המעבר סגור? כמה קילומטרים נוספים נוסעת הרכבת? כמה צוותי תיקון אתה צריך לפרוס? כמה מערכות הגנה אוויריות יש להשאיר ליד גשרים ותחנות משנה במקום חפצים אחרים? אפילו כשל זמני של צומת יוצר תורים, מסלולי גיבוי ועומס נוסף על אזורים סמוכים.