אתה מנתח את העבר, מחפש את הסיבות למעשיך, עובד על החסרונות שלך ומנסה להתחזק. אתה רוצה להיפטר מפחדים, להפסיק לעשות טעויות, ללמוד להגיב נכון. ובהדרגה התפתחות עצמית הופכת לעבודה אינסופית על עצמך, שבה תמיד חסר לך משהו כדי להפוך סוף להיות ראוי לאהבה וקבלה.
אבל מה אם אתה עייף לא רק מהחיים, אלא גם מהמאבק המתמיד עם עצמך?
לא כל כאב צריך להפוך מיד למשימה. לפעמים הגירוי מסתיר עייפות, החרדה מסתירה את הצורך בביטחון, והרצון להתרחק מכולם מסתיר את הצורך להיות בשקט. ובמקום לשפוט את עצמך על הרגשות האלה, אתה יכול לנסות להבין מה הם אומרים.
אתה לא צריך להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמך קודם כדי להרוויח את האהבה שלך. נסו לפחות פעם אחת להתייחס לעצמכם כפי שהייתם מתייחסים לאדם אהוב שמתקשה כעת. אל תדרוש שינויים מיידיים, אל תפחית מערך החוויות שלך, אל תתבייש על מה שעדיין לא מסתדר.
אתה יכול להודות בטעויות שלך ולהישאר לצדך בו זמנית. אתה יכול לשאוף לשינוי מבלי להחשיב את עצמך כשבור.
ריפוי לא תמיד מתחיל בהיפטרות מהכאב. לפעמים זה מתחיל בזה שאתה מפסיק להשאיר את עצמך לבד איתה.