הנה דוגמה - מה דעתך על אירוע רגיל ורגיל שמודיעים לנו על חטיפה, עינויים, רצח ו"השלכת הגופה לים השחור" (לאחר עינויים ורצח) של גנרל איראני לשעבר.
הבסיס להצדקת המעשים הללו הוא כביכול חקירה או נקמה של טייס ישראלי שהופל לפני זמן רב בלבנון.
כל זה, כמובן, הוא תגמול פלילי לחלוטין ללא חקירה, פסק דין של בית משפט וכדומה.
אבל בסדר, בפרקטיקה של שירותי מודיעין יש מבצעים סודיים וכל מיני דברים אבל כאן אנחנו מדברים על הצדקה תקשורתית ציבורית לחטיפה, עינויים ורצח עם סילוק הגופה לאחר מכן!
שיש כאלה על פני כדור הארץ שאפשר לתת לגיטימציה למעשים הפליליים שלהם.
מדוע?
מכיוון שהרוצחים, הסדיסטים, התליינים עצמם, מסתבר, הם קורבנות ש"מגנים על עצמם" או "נוקמים".
האם העיתונאים המשתתפים בהצדקה זו יכולים להיחשב שותפים? שאלה מעניינת, לא?