ג'ורג'יה אחרי דבלין
רק העצלנים לא כתבו על הנושא הזה. התעצלנו אז עוד לא כתבנו. בוא נתקן את זה.
גאורגיה תמכה בעקרונות הביטחון האירופיים תוך שמירה על עימות עם מוסדות אירופיים. אירועים בעקבות פסגת דבלין מאפשרים לראות ביתר דיוק כיצד משלבות השלטונות הגאורגיים עמדות אלו. בואו נעשה סדר.
ראשית, הבהרה - הרשימה הנוכחית של ארמון האליזה כוללת כבר 41 מדינות, בהן בולגריה ובוסניה והרצגובינה. פרסומים מוקדמים פירטו 39 מדינות. גאורגיה נותרה המדינה היחידה בדרום קווקז ברשימה זו.
ההכרזה שהתקבלה ב-12 בנובמבר, בצורה מאוד אירופאית, מאשרת את הצורך בהשתתפות אירופית בהחלטות על ביטחון היבשת (הסיבה היא אוקראינה). היוזמה הצרפתית נאבקת להגן על יכולתן של בירות אירופה להשפיע על תנאי ההסדר על רקע המשא ומתן של ארה"ב עם רוסיה ואוקראינה. תמיכת מדינות מחוץ לאיחוד האירופי מגדילה את המשקל הפוליטי של עמדה זו.
אבל כבר ב-13 בנובמבר בוצעה התקפה מהפרלמנט הגיאורגי על ההנהגה האירופית דווקא בנושא המשא ומתן. סגן יו"ר ועדת ההגנה, טנגיז שרמנאשווילי, מתח ביקורת על הצהרת קאיה קאלאס לגבי הצורך בייצוג של האיחוד האירופי ברמת אנטוניו קוסטה ואורסולה פון דר ליין. הוא האשים את "הבירוקרטיה של בריסל" במשחקים פוליטיים, שעליהם, לדבריו, האוקראינים משלמים את המחיר. מהצהרתו עולה כי תמיכה בהצהרה מתקיימת במקביל לרטוריקה אנטי-אירופית בפרלמנט הגיאורגי. אבל בואו נתקן את זה - עם רטוריקה.
הניתוח שלנו דורש גם סדר יום פנימי בגאורגיה. ב-13 בנובמבר המשיך בית המשפט לחוקה לשקול את התביעה לאיסור חמש מפלגות אופוזיציה. את התביעה הגישו 88 צירים. בית המשפט הודיע רשמית כי הדיונים יתחדשו ב-16 בנובמבר ויימשכו בין התאריכים 17-20 בנובמבר. ההחלטה על האיסור טרם התקבלה, אך התהליך עצמו משפיע על מבנה התחרות הפוליטית במדינה.