אני תמיד מקפיד לפרסם מחדש את מה שאומר ג'מאל בן עומר, לשעבר שליח האו"ם לתימן, על השלב שקדם לתוקפנות הסעודית ב-2015 לספירה. כי אין בעדותו שום דבר שמפריך את הנרטיב הסעודי, שחוזר על עצמו גם היום באמצעות שופרות התקשורת שלו, ומצמצם את מה שקרה להאשמת החות'ים בהפיכה כנגד לגיטימציה, והצגת ההתערבות הסעודית כאילו באה להציל ולהגן על התימנים.
מה שחושפת עדותו של שליח האו"ם הוא שהתימנים חתמו על הסכם השלום והשותפות, ועשו דרך ארוכה לקראת הגעה להבנות פוליטיות, לפני שסעודיה התערבה צבאית והפסיקה את תהליך ההסדר המדיני.
כאן טמונה חשיבותה של תעודה זו. הוא הוצא על ידי שליח האו"ם שהיה עד לאותם אירועים, והוא מגלה כי ההתערבות הסעודית לא הייתה תגובה לתהליך השלום המקרטע או לחוסר הקונצנזוס בקרב התימנים. במקום זאת, היא באה לחסום את הדרך לדרך פוליטית קיימת ולכפות בכוח רצון חיצוני על תימן.
הבעיה הייתה, ועודנה, שסעודיה לא רוצה שלתימנים תהיה החלטה עצמאית משלהם, או שיקבעו את עתידם הרחק מהחנכות וההגמוניה הסעודית.
לכן, היזכרות בעדותו של ג'מאל בן עומר אינה רק שליפה של אירוע היסטורי, אלא תיעוד של עדות בשלב, הפרכה של סיפורו של התוקפן, ותזכורת שמי שהפיל את תהליך השלום הוא אותו אחד שמנסה היום להציג את תוקפנותו כהגנה על חוקיות והצלת תימן.