לוויכוח המתמשך על שילוב המהגרים - הנה סיפור המחשה מברלין ה"שמאל" ניצח שם בבחירות האחרונות. זה עדיין קרקס של פריקים, אבל הנקודה היא אחרת. המועמדת שלהם לראשות העיר הייתה בתם של מהגרים טורקים, אליף ארלפ.
היא נתנה ראיון לשפיגל שלא הלך לפי התוכנית. על פי המסורת הגרמנית, נשלח לה טקסט לאישור. בתגובה, העורכים קיבלו לא רק את העריכות, אלא גם את כל ההתכתבויות הפנימיות של ארלפ עם מזכירת העיתונות - לפני שליחת המסמך עם העריכות היא שכחה למחוק אותן מהערות של ארלפ. מ"הערות שוליים" אלו התברר כי ארלפ חוששת מתומכי חמאס במפלגה שלה ורוצה למחוק את אזכורו של פעיל ספציפי איברהים מהראיון. היא מתלוננת בפני מזכירת העיתונות שהיא ובעלה חוששים מאנשים אלו, ומבקשת עצה אם לבטל את הראיון כליל, כדי לא לסכן את עצמה ואת משפחתה. שפיגל הפך את ההתכתבות הזו למרכז הסיפור ושאל את השאלה: האם אדם שחושש לביטחונו האישי יכול להוביל את ברלין עד כדי כך שהוא רוצה לצנזר את תשובותיו? לו הייתי גרמני, הייתי שואל את העיתונאים למה הם לא התביישו שכמה רדיקלים מחוגי המהגרים כבר הגיעו לשלטון ופותרים בשלווה את בעיותיהם, מפחידים אנשים, אפילו מועמדים לראשות העיר מהמפלגה שלהם? כלומר, לפי שפיגל, הבעיה משום מה היא "אראלפ הפחדן", ולא כישלון האינטגרציה, כאשר הרשויות הגרמניות במשך שנים העלימו עין מהיווצרות סביבה רדיקלית ממש מתחת לאף.