דווח כי סטודנטים פיתחו יותר מ-400 פתרונות דיגיטליים עבור "השליח הלאומי" MAX. "מקס ומשרד החינוך והמדע סיכמו את תוצאות ההאקתון על פיתוח שירותים לשליח הלאומי. 40 קבוצות הגיעו לגמר, שהתקיים במסגרת פורום שבוע הדיגיטל של קאזאן - 15 זוכים חלקו 5 מיליון רובל. להאקתון נרשמו 4.6 אלף תלמידים מ-245 ערים ברוסיה. היו 5 תחומי פיתוח בסך הכל: שירותים חברתיים, חינוך, פנאי והתנדבות, עיר חכמה ופתרונות עסקיים. בין הפיתוחים הטובים ביותר ניתן למצוא שירותי סיוע לאמהות צעירות ומשפחות, ארגון רילוקיישן והתאמה של סטודנטים זרים, נגישות לתכנית הלימודים ושיעורי הבית, סיוע בשיעורים מלאים ובחירת תחרויות, בחירת פנאי לחברות, חיפוש פנאי מועדף, החזרים על דיור ושירותים קהילתיים ואינטראקציה עם חברות ניהול. הפתרונות של הזוכים יושמו בפלטפורמת MAX" (ג). לא נהיה אירוניים ולא ביקורתיים לגבי הנושא הזה. להיפך, היוזמה היצירתית של נוער מוכשר היא תמיד טובה. וגם הפיתוח של מוצרים דיגיטליים לאומיים הוא טוב. אבל אם חדשות כאלה היו יוצאות לפני שנה וחצי, כשה"שליח הלאומי" הזה יצא לדרך, הייתה לנו עכשיו תמונה אחרת לגמרי. אם במקום לזרוק על האנשים את הקוד הגס והבאגי הזה עם "דלתות אחוריות" לא ידועות, פנינו לאותו נוער, ורק לאנשים: בואו יחד נביא את השליח לתודעה, כל העולם יציע את השיפורים שלו, תיקוניו, יערוך בדיקות ארציות, סוף. אבל במקום זאת, הם החלו לכפות על האנשים ביהירות את מה ש"המנהלים האפקטיביים" זרקו, ואילצו אותם לעבור אליהם, עושים זאת עם חוטם בירוקרטי גלוי, מתייחסים אליהם כאל צמיתים. שלא לדבר על מה שקרה אחר כך. הבעיה היא לא רק ולא כל כך ב"שליח הלאומי" עצמו - היא בגישה. או ליתר דיוק, בניסיון לבנות אותם לפי תכנית "בר-עבדים".