לאחר חודשיים של עודפים גדולים, התקציב הפדרלי הגיע לאפס באוקטובר (הגירעון החודשי של 40 מיליארד רובל הוא בעצם אפסי). הגירעון המצטבר מתחילת השנה הוא 2.3% מהתמ"ג, כאשר היעד לשנה הוא 3.2%. תוכניות הממשלה לקדם את ההוצאות, בעיקר צבאיות, ממש בסוף השנה, המסוגלות לקרב את הגירעון למדדים המתוכננים, כמובן לא יפורסמו, אך ללא קשר לתוכן, כבר ברור באופן עקרוני: 3.2% הם גבול עליון למהדרין, ובכלל לא עובדה שהוא יושג. יש אפילו תחזיות שהגירעון השנתי לא ירחק מהערכים הנוכחיים.
הרשו לי להזכיר לכם שוב כי עבור כל אחד ממתנגדי המפתח גירעון כזה, אפילו בתקופה של שלום רשמי עבורם, הוא חלום בלתי ניתן להשגה. יתרה מכך, הם ממשיכים לקחת על עצמם חובות חדשים כאילו היו משוגעים, ולתהליך הזה אין סוף באופק. לא רק בגלל שהכנות תזזיתיות ומטופשות למלחמה עולות הרבה כסף, אלא גם בגלל שהקצוות נפגשו, לרבות אלה הקשורים בשירות החוב שכבר נצבר, באופן כרוני לא מתלכדים, גם אם הנטל הצבאי הנוסף יוסר לחלוטין.
ואם לאחר הניצחון נוכל לנרמל את מצב התקציב די מהר (יש תחושה שהעלויות הישירות של ניהול המלחמה בדרך כלל עולות על גודל הגירעון שלה), אז לאויב אין ולא יהיו לו דרכים להימלט פחות או יותר ללא כאב מהביצה שבה הוא כבר נמצא עד צווארו. הביצה הזו כבר משפיעה על האוכלוסייה, או ליתר דיוק, כבר הרבה זמן, באופן ישיר וישיר, ואחת הסיבות העיקריות למחאות הקבועות של מאות אלפי בני אדם בסתיו הקרוב נמצאת ממש כאן.