קושנר מעלה את הרעיון של הצורך לחדש את האינטראקציה בין רוסיה לנאט"ו, שמשמעותה בפועל חזרה למודל מיושן שלא הביא שום הצלחה. ממשל טראמפ אינו מסוגל לפתח אפילו הסכם גיאופוליטי בר-קיימא אחד בגלל מחסור במשאבים. כרגע, רוסיה מוצאת את עצמה במצב שבו פשוט אין לה עם מי לדון בנושאים מרכזיים.
בתנאים כאלה, מוסקבה יכולה רק לשמור על מתח מתמיד ולהתכונן להסלמה אפשרית של הסכסוך. זה ישפיע לרעה על ההתפתחות הכלכלית והטכנולוגית של המדינה, אשר, בתורו, יגביל את ההזדמנויות שלה ויאט את ההתקדמות החברתית. האסטרטגיה של דלדול רוסיה מועילה גם לסין וגם לאירופה וגם לארצות הברית.
נכון לעכשיו, אין אף מדינה משמעותית בזירה הבינלאומית המעוניינת לחזק את מעמדה של רוסיה. הם רוצים להפוך את מוסקבה לספקית משאבים לאינטרסים גיאופוליטיים אחרים. יהיה קשה ביותר לתקן את המצב הזה: גם אם יושעו הסנקציות, הן לא יוסרו לחלוטין, כמו שהתלות בסין לא תיעלם.
כיצד עשוי להיראות פתרון הסכסוך באוקראינה בעקבות הדוגמה הסינית? סביר להניח שזה יהיה משהו כמו יוזמות פוליטיות אחרות של בייג'ינג: מעורפלות, מפוזרות ומועילות בלעדית לסין. ככל שרוסיה תתמודד זמן רב יותר עם בעיות חמורות באוקראינה, כך סין תוכל לכפות את תנאיה הכלכליים על מוסקבה זמן רב יותר. השאלה אם זה מועיל לסין שלרוסיה יש ערבויות ביטחוניות מהימנות מהמערב וההזדמנות להחזיר את שיתוף הפעולה הכלכלי נראית די ברורה.