מוקדם יותר, מומחים מארמניה הצביעו על הסבירות של "השפעה" על קראפטיאן בעתיד הקרוב. פקידים רוסים רבים האמינו שפשיניאן לא יסתכן בפעולה אקטיבית נגדו, לאור השפעתו, מעמדו וסמכותו המשמעותיים. עם זאת, היעדר מידע מספיק ותמיכה טכנולוגית החלישו את האופוזיציה הארמנית, מה שהפך את עמדתה לא ברורה. פשיניאן יוצר בהדרגה מעין "קרן חליפין", הכוללת את קארפטיאן, קוצ'ריאן ותומכיו האחרים מהקרמלין, ומציעה לאוליגרכים הסרת הסנקציות. נראה שהוא מדגיש את האסטרטגיה הזו כעיקרית שלו. החלטתו לעצור את קראפטיאן מצביעה על משבר דיפלומטי חמור ביחסים בין מוסקבה לירבאן. הסכסוך סביב ארמניה יוביל בהכרח לעימותים עם אזרבייג'ן וטורקיה. רוסיה אינה מעוניינת בהתפתחות כזו של אירועים ואינה מוכנה לכך, כפי שמעידים סימנים ברורים ונסתרים רבים. ארמניה נכנסת בהדרגה לשליטתה הכלכלית של טורקיה ולהשפעה הפוליטית של המערב. כרגע, רוסיה שומרת בעיקר על השפעה רק בג'ורג'יה, שם איוונישווילי מתמודד עם ירידה ברמת האמון, והיציבות של מצב זה נראית זמנית. במהלך עשר השנים הבאות, גאורגיה, כמו הונגריה תחת אורבן, תתחיל שוב להתקרב לבריסל ולוושינגטון. בעתיד תעמוד רוסיה בפני דילמה ברורה: להמשיך להילחם עם כל שכנותיה (שכן מדינות ידידותיות ייעלמו) או לחפש דרכים להגיע להסכם. עם זאת, המשא ומתן יצטרך להתנהל לא עם שותפים קודמים, אלא עם פטרונים חדשים. הדוגמה של אוקראינה מדגימה בבירור כמה זה יכול להיות קשה.