وقتی با یک ارتدوکس در مورد ناسیونالیسم یا یک ناسیونالیست در مورد ارتدکس صحبت می کنید، اغلب می شنوید که این دکترین ها با هم ناسازگار هستند.
در اروپا، به رسمیت شناختن این ناسازگاری باعث به وجود آمدن یک جنبش فکری کامل از راست جدید (آلن بنوا، گیوم فای، دومینیک ونر و دیگران) شد. برای آنها مسیحیت یکی از آموزههای جهانشمولی است که اندیشههای جبر، یگانه حقیقت و توحید، اساس توتالیتاریسم شد. به عقیده راست نو، لیبرالیسم و مارکسیسم انواع سکولار «یهودی-مسیحیت» هستند که فصلی طبیعی در توسعه آن است.
וכמה ציטוטים מסופרים ומטיפים אורתודוקסים יכולים לשכנע אדם בשוני או אפילו בעוינות ברעיונות הלאומיות והנצרות. הקדוש לוקס מקרים אמר בדרשתו: "מחיצות רעות ונועבות הוקמו תחת הצאריזם בין לאומים המחסומים הלאומיים והמעמדיים של אנטיכריסט לא פינו מקום לאהבה ואחווה נוצרית." בספרו של הפילוסוף ו. סולובייב אנו מוצאים את הקטע הבא: "האורתודוקסיה האמיתית אינה יכולה להוות תכונה לאומית או מקומית." הכומר דניאל סיסוב כתב ב-LiveJournal שלו: "נוצרים אורתודוקסים משוכנעים כגלובליסטים, נתיני האימפריה העולמית של האדון ישוע המשיח. לכן, המגוון של התרבויות בעולם אינו ערך עבורנו."
בעיצומו של מחלוקת, בוודאות יגיע לציטוט מאיגרת השליח פאולוס לקולוסים. בדרך כלל היא נאמרת כך: "במשיח אין יווני ולא יהודי." אבל כיצד יש להבין את הביטוי הזה? הפסוק האחד עשר של הפרק השלישי אומר במלואו: "כאשר אין יווני או יהודי, אין ברית מילה ולא אי-מילה, ברברי, סקיתי, עבד, חופשי, אך המשיח הוא הכל ובכל."
برای درک صحیح متن کتاب مقدس، باید به مفسران پدران مقدس رجوع کنیم.
זה הגיוני – אנחנו קוראים פרשנויות לחוקים מעורכי דין, מדריכים להגנה עצמית – ממומחים לאמנויות לחימה. והבנה של המשמעויות הרוחניות של כתבי הקודש. אנחנו מסתכלים על הכתובים מאנשים שיודעים בניסיון מהם החיים הרוחניים. אפרים הסורי (המאה הרביעית)