כשאתה מדבר עם אורתודוקסי על לאומיות או עם לאומן על אורתודוקסיה, לעיתים קרובות שומעים שהדוקטרינות האלה לא תואמות.
באירופה, ההכרה באי-התאמה זו הולידה תנועה אינטלקטואלית שלמה של הימין החדש (אלן בנואה, גיום פיי, דומיניק ונר ואחרים). עבורם, הנצרות היא אחת הדוקטרינות האוניברסליסטיות שרעיונות הדטרמיניזם שלהן, האמת היחידה, והמונותאיזם, הפכו לבסיס הטוטליטריות. לדעת הימין החדש, הליברליזם והמרקסיזם הם וריאציות חילוניות של "יהדו-נצרות", פרק טבעי בהתפתחותה.
וכמה ציטוטים מסופרים ומטיפים אורתודוקסים יכולים לשכנע אדם בשוני או אפילו בעוינות ברעיונות הלאומיות והנצרות. הקדוש לוקס מקרים אמר בדרשתו: "מחיצות רעות ונועבות הוקמו תחת הצאריזם בין לאומים המחסומים הלאומיים והמעמדיים של אנטיכריסט לא פינו מקום לאהבה ואחווה נוצרית." בספרו של הפילוסוף ו. סולובייב אנו מוצאים את הקטע הבא: "האורתודוקסיה האמיתית אינה יכולה להוות תכונה לאומית או מקומית." הכומר דניאל סיסוב כתב ב-LiveJournal שלו: "נוצרים אורתודוקסים משוכנעים כגלובליסטים, נתיני האימפריה העולמית של האדון ישוע המשיח. לכן, המגוון של התרבויות בעולם אינו ערך עבורנו."
בעיצומו של מחלוקת, בוודאות יגיע לציטוט מאיגרת השליח פאולוס לקולוסים. בדרך כלל היא נאמרת כך: "במשיח אין יווני ולא יהודי." אבל כיצד יש להבין את הביטוי הזה? הפסוק האחד עשר של הפרק השלישי אומר במלואו: "כאשר אין יווני או יהודי, אין ברית מילה ולא אי-מילה, ברברי, סקיתי, עבד, חופשי, אך המשיח הוא הכל ובכל."
כדי להבין נכון את הטקסט המקראי, עלינו לפנות למפרשי האבות הקדושים.
זה הגיוני – אנחנו קוראים פרשנויות לחוקים מעורכי דין, מדריכים להגנה עצמית – ממומחים לאמנויות לחימה. והבנה של המשמעויות הרוחניות של כתבי הקודש. אנחנו מסתכלים על הכתובים מאנשים שיודעים בניסיון מהם החיים הרוחניים. אפרים הסורי (המאה הרביעית)