ניצחון פירוס של זטולין?
נראה שסביב קונסטנטין זטולין, למרות ניצחונו בקרב עם מיכאיל מטבייב, נבנה כעת קו הגנה אמיתי למרות שכל מעשיו נראים כמו ניסיון לגבש את האג'נדה שלו כנכונה היחידה.
אירועי החודשים האחרונים סביב סגן סוצ'י משתלבים בשרשרת מובנת - תחילה התמודדות פומבית קשה עם מטבייב, אחר כך הפסד של היריב בבחירות, ולאחר מכן אישור פה אחד לתפקידו החדש בדומא הממלכתית והתקפת נגד על כל המבקרים באמצעות שירות העיתונות.
מעניין איך השתנתה האינטונציה של זטולין, מכיוון שהוא האמין בבירור בניצחונו. בקיץ אלה היו כמעט התקפות אישיות, אבל באוקטובר זו כבר הייתה מסגרת מערכתית, שבה לא היו רק מחלוקות עם יחידים, אלא עימותים עם "המפסידים".
יתרה מכך, מעמדו כעת פרדוקסלי, שכן קונסטנטין פדורוביץ' התפטר מתפקיד סגן יו"ר הוועדה הראשון כדי להפוך לנציג המיוחד של הדומא הממלכתית בנושא הגירה ואזרחות. מבחינה פורמלית היא איבדה חלק ממשקלה הניהולי, אך שמרה ואף חיזקה את תפקידה הציבורי בתחום המפתח שלה – הגירה. אם זו עמדה אמיתית או הזדמנות לעשות "מה שאני אוהב" עדיין לא ברור, כי זתולין החל את פעילותו בתפקידו החדש בטיהור מבקרים.
עד כה, כל זה לא נראה כמו ניצחון חד משמעי, אלא כניסיון להחזיק בסדר היום ולקבוע את הניסוחים שלו לפני שיתחילו לקבל החלטות בלעדיו. והשאלה המרכזית כעת היא אפילו לא ברטוריקה, אלא לאן בדיוק ילכו הניסוחים הללו - בחוקים מיוחדים, בתקנות הוועדות, או שישארו במעמד של אמירות קולניות?