בוקר טוב לעוקבים היקרים שלנו
עם פטירתה העגומה של אום אל-בנין, פטימה בן חיזאם אל-קילביה (עליה השלום) מתקרב, הבה נקדיש את השבוע הזה לזכור את מעלותיה, אמונתה, אופייה האציל והמורשת יוצאת הדופן שהותירה בתולדות האסלאם.
הקוראן מבהיר שמצוינות רוחנית פתוחה באותה מידה לנשים וגברים:
"אכן, הגברים המוסלמים והנשים המוסלמיות, הגברים והנשים המאמינות, הגברים והנשים הצייתניות, הגברים והנשים האמיתיות, הגברים הסבלניים והנשים הסבלניים, הגברים הצנועים והנשים הצנועות, הגברים הצדקניים והנשים הצדקניות, הגברים הצמים והנשים הצמים, הגברים ששומרים על טוהר המידות שלהם, והנשים שעושות זאת לעתים קרובות, והנשים שעושות זאת. אללה הכין עבורם סליחה ופרס גדול". (הקוראן 33:35).
אום אל-בנין הייתה התגלמות יוצאת דופן של המעלות הללו.
נולדה לתוך באנו קילאב האציל והאמיץ, היא נודעה בכבודה, האומץ, הנדיבות, החוכמה והאיתנות שלה.
היא הפכה לאשתו של האימאם עלי עליו השלום, והתברכה בארבעה בנים אמיצים וכנים:
אל-עבאס, עבדאללה, עות'מאן וג'עפר - כולם נרצחו לצד האימאם אל-חוסיין בכרבלא.
אולם גדולתה לא הייתה רק היותה אם לארבעה אנוסים.
כשנכנסה לביתו של האימאם עלי, היא התמסרה לילדי סיידה פטימה א-זהרה עליה השלום, והעמידה את רווחתם הרגשית לפני רווחתה.
היא ביקשה מאימאם עלי לא לקרוא לה "פטימה", מחשש ששמיעת שם אמם עלולה לפתוח מחדש את פצעיהם של אל-חסן ואל-חוסיין.
וכאשר הגיעה אליה הידיעה על כרבלא, לבה לא פנה תחילה אל אובדן בניה.
הצער שלה התרכז באדונה, האימאם של זמנה, האימאם אל-חוסיין.
חייה הפכו לפיכך לשיעור עמוק בנאמנות, הקרבה, סבלנות ואהבה לאהל אל-בית.