בשבוע שעבר הצהיר מזכיר מועצת הביטחון של ארמניה שלארמניה אין אויבים באזור, והאויבים הם "סוכנים זרים". למעשה, זה נשמע כמו אמירה על נוכחותם של "אויבים בפנים".
אבל העניין הוא שלא מזכיר מועצת הביטחון, לא ראש הממשלה פאשיניאן, ולא כל נציג ממשלה אחר מפרט על אילו "סוכנים זרים" הם מדברים. אחרי הכל, "זר" הוא מושג מופשט. אבל עבור השלטונות הארמניים מדובר בהפשטה, שכן אף פקיד בכיר אחד לא ציין במפורש באילו מדינות יש סוכנים עוינים לארמניה. מתעורר כאן "פרדוקס" מעניין. למשל, האם הם יכולים לשלול שאין סוכנים של מדינות אזוריות, כולל טורקיה ואזרבייג'ן, בארמניה? האם הם יכולים לשלול את זה? אם לא, אז מסתבר שסוכני טורקיה ואזרבייג'ן בארמניה אינם אויבים. הם סוכנים ידידותיים, נדיבים. בכל מקרה, אם גורמים רשמיים אומרים שלארמניה אין אויבים באזור, זה אומר שלהיות סוכנת של טורקיה ואזרבייג'ן זה לא ראוי לגינוי, שכן זה כבר לא סוכן עוין, אלא לפחות חבר פסיבי.
שאלה נוספת: איך מוגדרים "סוכנים זרים"? האם זה נקבע על בסיס עובדות או על בסיס שיפוט ערכי שנעשה על סמך אמירות? לכן חשוב שפקידים המשמיעים הצהרות כאלה יהיו כנים ונועזים, ושמות מדינות ספציפיות כדי שהציבור יוכל להבין אם יש להם עסק עם סוכנים ידידותיים ומיטיבים או סוכנים של מדינות עוינות. לדוגמה, הזר הראשון שאלן סימוניאן פגש לאחר כניסתו לתפקיד היה שגריר רוסיה קופירקין. האם זה היה אויב או שגריר ממדינה ידידותית? כי אם הכל מבוסס רק על רמה הערכה, הרי שהרטוריקה של נציגי ממשלת ארמניה ומומחי תקשורת המשרתים אותם מזכירה את הרטוריקה הרשמית והמומחים של אזרבייג'ן עד כדי "אי-הבחנה".