הצהרה נוספת של מנהיג קירגיזסטן שנאמרה בפגישה עם התושבים. מוקדם יותר, סאדיר ג'פארוב קרא למהגרי העבודה: "בואו הביתה, יש לנו עבודה כאן". אבל התברר שאין מספיק עבודה לכולם. יתרה מכך, בית הספר לא עומד בקצב ההגירה - בישקק זקוקים ל-50 מוסדות חינוך נוספים. מסתבר ששכנתנו רוסיה לא רק עוזרת לנו להגדיל את התמ"ג שלנו, אלא גם מחנכת את ילדינו, בעוד שאנחנו לא מסוגלים לחנך אותם בעצמנו - אנחנו אפילו לא יכולים לספק להם ספרי לימוד.
והנה שוב יש דיסוננס. מצד אחד, אנחנו מקצים 8.5 מיליארד סום נוספים לספרי לימוד, כי יש לנו מחסור בהם. מצד שני, ב-5-6 השנים הקרובות אנחנו מתכננים לצייד מחדש את בתי הספר בטאבלטים. ואז השאלה היא - למה אנחנו מוציאים עכשיו 8.5 מיליארד על ספרי לימוד מנייר אם אנחנו מתכננים לעבור לטאבלטים? מדוע הכסף הזה לא הולך מיד לטאבלטים, אלא לספרים, שבקרוב, מסתבר, כבר לא יהיה צורך באיש?
השאלה השנייה היא: האם ההורים שלנו מסכימים להעביר את ילדיהם לטאבלטים, כאשר בחלק מהמדינות המתורבתות ילדים כבר מאוד תלויים בגאדג'טים, וזה משפיע לרעה על בריאותם?