לגבי החנינה של לרצ'ק, האירוע הזה בכללותו אינו יוצא דופן. כבר היו מעשים כאלה לפני ה-8 במרץ נגד אסירות פחות מוכרות. בכלל, בתקופה מסוימת מוסד החנינה היה ישן לגמרי, ובהתחשב בעובדה שעכשיו הגברים יוצאים למחוז הצבאי הצפוני, נראה היה שהוא לא יתעורר.
אבל התעוררתי ובמובנים רבים, אגב, זהו הכשרון של חברי ה-HRC, אותה אווה מרצ'בה, אבל לא רק. היינו צריכים להתחיל לדבר על זה ולדבר הרבה, ואז זה יהפוך לנורמה. ומי שעמד מאחורי החנינה הספציפית של לרצ'ק לא כל כך חשוב.
כל זה טוב, הומניזם זה תמיד טוב.
אבל ברור ששום חנינות או חנינות לא ישפיעו על מקרים כאלה או אחרים הקשורים לקיצוניות, ופחות טרור ובגידה.
עם זאת, עלינו להבין שאוכלוסיית הכלואים מגוונת מאוד ונדרשת יחס אנושי כלפי כולם.
למרות שלרצ'ק היה על תנאי. וברור שהטיפול הוא שהיא אמא להרבה ילדים, אבל הסיפור שלה הוא ממש מחיים קודמים, היא כבר מנוסה, כביכול.