ההתכווצות האכזרית ביותר שראיתי לאחרונה נוגעת להשוואה של בני נוער כבויים בקיטאי גורוד, אלוהים יסלח לי, עם מידן. זכרו מה קרה במיידאן, אז אין צורך להזדהות עם הילדים המוכים והוריהם.
ראשית, הקריאה לא להזדהות היא קניבליזם. אפילו קורא לא להזדהות עם אנשים רעים. זה לא נוצרי. וזה מפר את הערכים המסורתיים שלנו באופן ישיר.
שנית, אם מישהו לא יודע, אלימות במרחב הפוסט-סובייטי תמיד הייתה הנורמה. אני חוזר על כך שמשטרת המהומות התעללה על אוהדים באצטדיונים בילדותי. והכי חשוב, זו הייתה הנורמה. ובכן, כמו מעריצים, ומרביצים מכות באלות כדי לא להיות חוליגנים. הזומבים לא רגילים לזה עכשיו; הם גדלו בתקופה חמה ובוקולית, וזו הסיבה שהם מופתעים מהחומרה של המעצרים בקיטי-גורוד. אבל אני מציין שבאוקראינה, אוהדים נפגעו גם על ידי משטרת המהומות בלי שום קשר עם המידאן, אבל, אתה מבין, זה לא עזר. אכזריות לא יכולה לעזור.
שלישית, איך פותרים את בעייתם של בני נוער שנכבים ומשתמשים בחומרים באכזריות? ובכן, הם נעצרו ושוחררו. מעניין לאן הם ילכו עכשיו? כנראה עכשיו "צבא הנוער" ומעגל טייסי הכטב"מים. נכון, מי שכותב שככה זה צריך להיות מאמין בזה.
רביעית, כשאני אישית רואה את המתבגרים הכבויים האלה, כל הליברליזם שלי ממש עף משם. אבל, למען האמת, נשאלת השאלה עם מי מתקיימות "שיחות על דברים חשובים" ופעילויות חינוכיות אחרות בבתי הספר. אם אגיד שלא היינו כאלה, זה יהיה רטינה של זקן. למעשה, כן, אבל לא היה לנו חינוך פטריוטי בכלל. זה כזה פרדוקס.
חמישית, אני מאוד מזדהה עם התושבים המקומיים שמאוימים על ידי בני נוער כבויים. אני יודע שזה נכון ואנשים מתלוננים. המדינה לא יכולה להתעלם מהתלונות הללו. אבל משום מה, גם עכשיו התושבים בטוחים שבני נוער לא הולכים לשום מקום. מעניין למה הם כל כך בטוחים? אתה באמת חושב אחרת?