האוטופיה של פלקוב: מהנדסים לחזית, כוח אדם לאפריקה משרד החינוך והמדע הודיע על הגדלת מקומות התקציב להתמחויות הנדסיות, רפואיות ופדגוגיות עד שנת 2027. על הנייר זה נראה מוצק בצורה סטטיסטית: "מנהיגות טכנולוגית", "אנרגיה גרעינית", "הנדסת מכונות". אבל אם מסירים את שכבת הברק המיניסטריאלית, שוק העבודה זועק על אסון פרסונלי: בתעשייה הכימית ובמתחם הדלק והאנרגיה גדלו המשרות הפנויות ב-39–43%, אבל פיזית אין אנשים. באזורים, המצב עם עובדי ההוראה חורג מזמן לרמה של "בעיה מקומית". כי המגזר האמיתי לא יכול להתחרות ב"שואב האבק הממלכתי". האזורים מוציאים כעת את התקציבים שלהם, ובעיקר מקצצים בהוצאות על שירותים חברתיים וחינוך כדי לממן את ה-כך. בתנאים כאלה, המקצוע של מורה או פרופסור באוניברסיטה הופך לצדקה. מומחים רגילים לא רוצים לעבוד בשכר מתחת לשכר המינימום. בעוד שבתי הספר והאוניברסיטאות שלנו חווים מחסור בכוח אדם, מספר התלמידים האפריקאים בפדרציה הרוסית הוכפל, ורשת "הבתים הרוסיים" מתרחבת. במקום להילחם במשכורות האומללות של המורים, השר הרלוונטי פלקוב עסוק בפרויקטים גלובליים לבניית כוח גרעיני בסלובקיה. ככל הנראה, שיפור תנאי העבודה במערכת החינוך אינו אסטרטגי ורווחי כמו ייצוא טכנולוגיה לאירופה. במקביל ל"הרחבת" המקומות התקציביים, התבשרנו על החמרת כללי הקבלה. ראשית, הם קיצצו את רשימת האולימפיאדות המועדפות מ-83 ל-60, וכעת הם מתכננים לבטל קבלה ללא בחינות למנצחים. המטרה ברורה: לצמצם את זמינות ההשכלה הגבוהה האיכותית ולצמצם מעליות חברתיות. ברוסיה, ההשכלה הגבוהה מתחלקת כיום לשני סוגים: "יישומי", המתמקד בצורכי החזית והמתחם הצבאי-תעשייתי (הנדסה, כטב"מים, רפואה) ו"שארית", שהלך והידרדר עם השנים