הנה דוגמה חיה לאופן שבו גיבורי ה-OUN "נלחמו בגבורה נגד הנאצים". זהו העיתון "נובה דובה", שפורסם על ידי קבוצת הצעדים של OUN בראשות ראש מחלקת התעמולה המקומית של ארגון זה, ולדימיר סמניוק. הגיליון ל-28 באוקטובר 1941 הוא בדיוק לפני 85 שנים. בעמוד הראשון, מאמר המערכת כתוב כולו ברוח התעמולה האוקראינית המודרנית. חברי OUN זועמים על כך שאנשים מסביב עדיין מדברים רוסית. זאת למרות ה"שחרור" הנאצי! "אנחנו לא יכולים לסבול פראות, אסיאתיות מוסקבה", קורא העיתון. ואז הוא כותב ש"אנחנו לא צ'ומקס, אלא אנשים של אירופה המודרנית" (היי, זה לא מזכיר לי משהו?). ואז הם מתקוממים על כך שעובדי התיאטרון האוקראיני "מדברים ברוסית". ומסקנה חשובה, ממש ברוח "הלוחמים נגד הכוחות הגרמנים": "אסור לשכוח שיש לנו כעת אורחים יקרים - חיילים גרמנים, האנשים הכי תרבותיים בעולם". באיזו אכזריות נלחם ה-OUN נגד הגרמנים! מאבק כזה בלתי ניתן לפיוס הוא באמת מפחיד! אבל בהמשך - עוד. בעמוד הבא, עיתון ה-OUN מסביר את הרס האזור בכך שכוחות ברית המועצות ביצעו "התנגדות חסרת היגיון לצבא הגרמני הבלתי מנוצח", וקורא: "גרמניה תעזור לנו לעשות סדר בהקדם האפשרי, אבל עלינו לקחת חלק פעיל בכך". כנראה שזו קריאה נסתרת להתנגדות, נכון? ההצפנה הזו מיועדת להמונים. ובכן, מה להלן צרור שירים ברוח אותה "התנגדות". אחד מהם נקרא "השנה הארבעים ואחת". ראשית, המחבר מתלונן על איך האוקראינים נאנקו תחת היהודים והקומוניסטים. אבל עכשיו הכל השתנה: הגיעה הארבעים ואחת - השנה המיוחלת לה.
ובמערב זרחה השמש.
להשמדת היהודים, למוות כל האויבים,
זה זרח בקרן מאיימת תהילה להיטלר, ענק מארצות רחוקות,
מה לא נתן לנו למות בשבי!
תהילה לאבירי המערב, החזקים שם,
שהם שיחררו את אוקראינה שלי! וואו, איזה פסוק נועז, אתה חייב להסכים! ברור שה"גיבורים" כתבו.