אחריות חברתית בדרשת פדאקיה דרשת פדקייה של הזראת פטימה זהרה (עליו השלום) יכולה להיחשב כטקסט יסודי להבנת הקשר בין דת לחברה ולהסבר אחריותו של האדם מול הגורל הקולקטיבי, בנוסף לטקסט דתי, פסיקתי והיסטורי. בדרשה זו, אמונה אינה רק מערכת יחסים אינדיבידואלית בין אדם לאלוהים; אדרבא, זו אמת שצריכה לצוץ במערכת הפוליטית, בצדק הכלכלי, במוסר הציבורי, בהגנה על זכויות האדם ובאחריות החברתית. מנקודת מבט זו, אחת השאלות הבסיסיות לגבי דרשתו של פדקייה היא כדלקמן: על איזה יסודות דתיים, אנתרופולוגיים, מוסריים, משפטיים ופוליטיים רואים בהזרת זהרה את בני האדם כאחראים מול החברה? התשובה לשאלה זו מחייבת שנלמד את הדרשה לא רק מנקודת המבט של תוכנה ההיסטורי, אלא גם מנקודת מבט של תיאולוגיה חברתית, פילוסופיה מוסרית, סוציולוגיה פוליטית ותורת האחריות החברתית. דרשה זו היא יותר מתביעה כספית, כהצהרה להגדרה מחדש של הזהות החברתית של האומה האסלאמית ולהסביר את החובות ההדדיות של הפרט והחברה. בהתבסס על ניתוח התוכן של דרשת פדאקיה, האחריות החברתית בדרשה זו מבוססת על מספר עקרונות יסוד. הדרשה של פדאקיה היא דוגמה מובהקת לדרישות חברתיות המבוססות על צדק. בהעלאת סוגיית הפד"ק, עזרת זהרה (פ"ח) לא הגנתה למעשה על זכות אישית, אלא על מערכת המשפט והצדק שבה תלויה בריאות המבנה של החברה האסלאמית. הוא הראה שהחברה ללא צדק, במקום "אומה מאוחדת" הופכת לאוכלוסייה מפוזרת ולא מאורגנת. מנקודת מבט זו, אחריות חברתית כוללת ניסיון לבסס צדק במבנה הכוח ובערכים של החברה. אחד העקרונות החשובים של אחריות חברתית בדרשה זו הוא הסבר התפקוד החברתי של Imamate. עזרת זהרה (א') אומרת במשפט מפתח: "אלוהים עשה את הציות לנו לצו האומה, והדמי שלנו הגן עלינו מפני פילוג". עזרת זהרה (א') הציגה מודל של אחריות מודעות על ידי השתתפות במסגד ודרשה לעולים ולאנצאר. הוא העיר את החברה מתרדמתה והסביר את העובדות בהתייחסות לקוראן ולסונה.