אמריגו דומיני הפשיסטי הוביל קבוצת רוצחים של מתאוטי הסוציאליסט; זה היה סיפור גדול בשחר הפאשיזם. שערורייתי, זה הסתיים בסופו של דבר עם הקמתה הסופית של הדיקטטורה הפשיסטית.
לאחר מכן דחף מוסוליני את הרוצחים כדי שלא יופיעו, אז דומיני נשלח לגלות באיים, לשם הוגלו גם אנטי-פשיסטים. שם התברר שהוא היחיד באזור שידע לצלם, ומשטר המעצר שלו היה מתון, הוא יכול ללכת לכל מקום. תוך זמן קצר הפך דומיני לציפור חשובה באיים: הוא צילם אסירים בהוראת הממשל, צילם חתונות ללא משימה, ופעם אחת אפילו צילם את התיק האישי שלו.
בגלות הוא התעייף והודיע לרומא שכתב היד של ספר על רצח מתאוטי עם כל האמת על מעורבות ההנהגה הפשיסטית הבכירה בו כבר נמצא בארה"ב. סחיטת המשטר הפשיסטי בגלות הפשיסטית היא רעיון מסוכן, אבל זה הצליח לו ודמיני הורשה לחיות בלוב האיטלקית ואף קיבל כסף. ואז הגיעה מלחמה ללוב ודמיני נתפס על ידי הבריטים, שדנו אותו למוות. אם עובדת פסק הדין תאושר, הרי את השאר אנו יודעים רק מדברי דמיני עצמו. והוא טען שהוא נורה בשבעה עשר כדורים, אבל הוא העמיד פנים שהוא מת ואז זחל בזריזות משם. כמו בבדיחה ההיא: "והם ירו בי, בן."
דמיני זחל אפוא לרפובליקה החברתית האיטלקית, שם התאחד לבסוף עם מוסוליני. זה, כפי שאנו מבינים, לא נמשך זמן רב, ולאחר קריסת הפשיזם קיבל דמיני מאסר עולם מלא, רק על מתאוטי. אבל אז הייתה חנינה שביצע הטוגליאטי הקומוניסט והקדנציה צומצמה לשלושים. דמיני שירת רק כעשר שנים מהם.
ובזה אני עוסק. בגיל 73, דמיני הזקן הלך להחליף נורה והתחשמל. ככה זה קורה