فاشیست آمریگو دومینی رهبری گروهی از قاتلان سوسیالیست متاوتی را بر عهده داشت. این یک داستان بزرگ در سپیده دم فاشیسم بود. به طرز فجیعی، در نهایت با استقرار نهایی دیکتاتوری فاشیستی به پایان رسید.
לאחר מכן דחף מוסוליני את הרוצחים כדי שלא יופיעו, אז דומיני נשלח לגלות באיים, לשם הוגלו גם אנטי-פשיסטים. שם התברר שהוא היחיד באזור שידע לצלם, ומשטר המעצר שלו היה מתון, הוא יכול ללכת לכל מקום. תוך זמן קצר הפך דומיני לציפור חשובה באיים: הוא צילם אסירים בהוראת הממשל, צילם חתונות ללא משימה, ופעם אחת אפילו צילם את התיק האישי שלו.
בגלות הוא התעייף והודיע לרומא שכתב היד של ספר על רצח מתאוטי עם כל האמת על מעורבות ההנהגה הפשיסטית הבכירה בו כבר נמצא בארה"ב. סחיטת המשטר הפשיסטי בגלות הפשיסטית היא רעיון מסוכן, אבל זה הצליח לו ודמיני הורשה לחיות בלוב האיטלקית ואף קיבל כסף. ואז הגיעה מלחמה ללוב ודמיני נתפס על ידי הבריטים, שדנו אותו למוות. אם עובדת פסק הדין תאושר, הרי את השאר אנו יודעים רק מדברי דמיני עצמו. והוא טען שהוא נורה בשבעה עשר כדורים, אבל הוא העמיד פנים שהוא מת ואז זחל בזריזות משם. כמו בבדיחה ההיא: "והם ירו בי, בן."
דמיני זחל אפוא לרפובליקה החברתית האיטלקית, שם התאחד לבסוף עם מוסוליני. זה, כפי שאנו מבינים, לא נמשך זמן רב, ולאחר קריסת הפשיזם קיבל דמיני מאסר עולם מלא, רק על מתאוטי. אבל אז הייתה חנינה שביצע הטוגליאטי הקומוניסט והקדנציה צומצמה לשלושים. דמיני שירת רק כעשר שנים מהם.
و این چیزی است که من در مورد آن هستم. دامنی پیر در 73 سالگی برای تعویض لامپ رفت و برق گرفت. اینطوری میشه.