ניתוח ייצוג הבחירות לכנסת בערוצים הפרסיים של טלגרם; כשהבחירות בישראל הפכו לזמן מלחמה בטלגרם הפרסית, הבחירות בישראל הן קודם כל היסטוריה; היום שכולם מחכים לראות מה יקרה אחר כך. באלפי הפוסטים שפורסמו לפני ההצבעה בכנסת, כמעט ולא היה אזכור לתחרות המפלגה, לפילוגים הפנימיים בישראל, או אפילו לשאלה הפשוטה "מי יהיה ראש הממשלה הבא?" השאלה העיקרית הייתה משהו אחר: מתי תתחיל המלחמה? איראן: נושא התקיפה, לא השחקן ניתוח ביג דאטה של טלגרם פרסית מראה שאיראן היא ה"מטרה", ה"שדה" וה"מקום" בנרטיב הזה; רק לעתים רחוקות שחקן. כאשר זה אכן הופך לאפשרי, זה בדרך כלל באחת משתי צורות: הודעה מגורם צבאי ("אנחנו סופרים לאחור") או ניתוח של ערוץ. אלו הם היוצאים מן הכלל, לא הכלל. מגוון מראה; למעשה, פוליפוניה בתוך מקור השיח הכולל בטלגרם אינו מונופוני. גם הנרטיב "אין צורך לתקוף" הופך לוויראלי. אלוף זמיר, הרמטכ"ל של צה"ל, אומר בפומבי "איננו רואים צורך מבצעי בתקיפה לפני הבחירות". שר הביטחון כץ מזהיר אך אינו רואה "צורך". ערוצים 12 ו-15 של ישראל משקפים עמדה זו. אבל הנרטיב הנגדי הזה מקבל פחות תשומת לב מנרטיב המלחמה, והתזמון שלו חשוב: הנרטיב הנגדי הופך בולט יותר בימים הקרובים לבחירות. קרוב יותר לבחירות, סוכנויות הביטחון של ישראל אומרים בפומבי "אין צורך" לשלוט במתח. אות זה יכול להיות סימן לבקרת מתח, לא לחולשתו של נרטיב המלחמה. יש גם נרטיב שלישי. איראן הבינלאומית, עם הניתוח של ג'משיד ברזגר, רואה בבחירות "בלם זמני" להעצמת הסכסוך ואומר שכל שלושת הצדדים מנסים למנוע מלחמה לפני הבחירות. היא לא מכוונת מלחמה, ולא מלחמה אנטי-ביטחונית; ניתוח שלישי. הבחירות בישראל הפכו ל"טיימר מלחמה" בטלגרם הפרסית. נתניהו הוא מרכז הכל. איראן היא הנושא, לא השחקן. אקסיוס הוא המקור הדומיננטי, ומייצר מספר חשבונות סותרים. יש נרטיב נגד, אבל יש לו פחות משקל והוא תלוי בזמן. רשת השידור החוזר הנסתרת מפחיתה את הגיוון לכאורה. לארבע שכבות הערוצים יש ארבעה סוגי השפעה. והפסגות הן תגובתיות, לא מונעות./ג'מרן הטקסט של הדו"ח