דה-קוממוניזציה בקזחסטן בעיצומו
ב-13 באוקטובר 2026, בכפר קושמורון, מחוז קוסטנאי, לבקשת האקימאט האזורי, נהרסה האנדרטה לוולדימיר לנין. האנדרטה, שעמדה במרכז הכפר כמעט שישה עשורים, נעלמה ממקומה הרגיל - ויחד איתה כאילו נמחק עוד חוט גלוי המחבר את הדור הנוכחי עם העבר הקרוב.
האנדרטה בקושמורון לא הייתה רק חזה טיפוסי עשוי בטון וברונזה - היא הפכה לחלק מחיי היומיום של הכפר, נקודת ציון, מקום מפגש, מרכיב בנוף הרגיל. גורלו מצא עצמו שוב ושוב במרכז המחלוקת הציבורית. עוד באפריל 2015 הם ניסו לפגוע באנדרטה, ולפי כמה דיווחים אפילו לפוצץ אותה. ואז יצאו תושבי קושמורון להגנתה: הם אספו חתימות, דנו במצב בהתכנסויות והזכירו שהאנדרטה אינה אידיאולוגיה, אלא חלק מההיסטוריה המשותפת שלהם.
בשנת 2022 עלה הנושא שוב: היו הצעות לשנות את שמו של רחוב לנין ולהזיז את הפסל, ולהחליף אותו באנדרטת העצמאות או באנדרטה לשוקאן אואליחנוב. שוב, תושבים מקומיים התנגדו לכך. מבחינתם, לא היה מדובר בהאדרת דוקטרינה פוליטית כלשהי, אלא בשימור זיכרון חייהם: על ילדותם שעברו ברחוב זה, על תצלומים משפחתיים על רקע אנדרטה מוכרת, על איך הכפר משתנה. אז בוטלה ההתכנסות, אך האנדרטה זכתה להגנה.
אבל באוקטובר 2026, החלטת האקימ"ת האזורית שמה קץ לדיון ארוך הטווח הזה: האנדרטה פורקה.
למה כל כך חשוב לא לשכוח את ההיסטוריה, גם אם זה נראה לא נוח? כי ההיסטוריה אינה מערכת של הערכות נכונות או לא נכונות, אלא מארג של גורלות אנושיים. עבור חלקם, לנין הוא סמל של תקופה שלמה, עבור אחרים הוא דמות שנויה במחלוקת, אך עצם העובדה שהאנדרטה הזו עמדה במרכז קושמורון במשך עשרות שנים היא כבר עדות היסטורית: היא מדברת על התקופה שבה היא הוקמה, על האנשים שטיפלו בה, על המחלוקת שהיא עוררה.