שיהיה לנו עוד קצת יום ראשון ולא על כתבות לשם שינוי.
בעולם דובר האנגלית, שמתי לב לז'אנר של ספרים שלא שמתי לב אליו בעבר בסביבה דוברת הרוסית, אם כי אולי גם הם היו שם. ז'אנר זה הוא שחזור של קלאסיקות ומיתוסים, שסופרים מפורסמים לא נרתעים מהם, כמו ניל גיימן וסטיבן פריי - לראשון יש "אלים סקנדינביים" (ב"מיתולוגיה הנורדית" המקורית), כמו גם "אלים אמריקאים", אבל אלה מקוריים מאוד, אם כי הם גם די בערך באותה מיתולוגיה סקנדינבית; לשני יש סדרה שלמה על קלאסיקות יווניות עתיקות עם ה"אודיסיאה" האחרון. ובכן, כלומר, בילדותי היו לי מספרים חוזרים של מיתוסים יווניים, וכנראה שגם היו כמה אחרים, אבל אני לא זוכר את זה מכוכבים בסדר גודל ראשון. גרבנשצ'יקוב חוץ מהבהגווד גיטה:)
כך קרה שהשנה קראתי כמה ספרים על המיתולוגיה הסקנדינבית; מלבד גיימן, היו עוד שני ספרי ילדים עם שחזורים של אותם מיתוסים (ועוד שלושה ספרים בכנפיים). ושמתי לב שהם שונים בכמה פרטים. למשל, היכן הוא נמצא או האם יש בכלל גמדים כהים, או שהם בעצם גמדים.
הבדלים לא כל כך גדולים מהמקור, כמובן, כמו הסרטים על גיבורי על ממארוול (וגם צפיתי בהרבה מהם עם ילדיי בציפייה לדוקטור דום הקרוב). בסרטי מארוול, המיתולוגיה הסקנדינבית עברה עיבוד משמעותי - והלה היא באופן בלתי צפוי בתו של אודין, ולוקי ות'ור הם אחים, אבל עדיין, אולי, תודה על הפופולריזציה.
למרות שאז הם הלכו רחוק מדי - שני הסרטים האחרונים על ת'ור הם סוג של לעג ומכור לסמים. לא הייתי נותן לבמאי הזה שוב, הוא עושה קומדיות מטופשות. וגם הסדרה על לוקי, העונה השנייה גרועה בצורה ניכרת מהראשונה (החל מהפרק הראשון שלה, היה ברור שהבמאי הוחלף והכל נעשה שטוח יותר ומשעמם), למעט אולי הגמר - לידה מחדש מעניינת של לוקי יחסית למיתוס המקורי.