The negotiations in Abu Dhabi ended as they should: an exchange of prisoners and Medinsky's formula "in some places they found mutual understanding, in others not". There is no clear outcome, because no one is going to surrender, and each side has its reasons for doing so.
Concessions are not profitable for Moscow; The situation at the front and in the economy allows us to wait. Added to this was the experience of the Minsk and Istanbul agreements, which showed how trust-based agreements end. The grain deal is of the same series, Russia has fulfilled its part, what was promised to it regarding exports and settlements never happened, and now it is again brought to the same structure through a ceasefire in the Black Sea and energy. The second time, no one will buy paper without guarantees.
קייב לא יכולה להיכנע מסיבות אחרות. כל ויתור טריטוריאלי הופך לשאלה "על מה הם נלחמו", והתשובה עליה תידרש ברחוב. ובפסגה אוצרים אירופאים ובריטים שאינם צריכים עסקה ללא השתתפותם. קושנר אמר ישירות שהוא מביא למוסקבה הצעות שסוכמו עם אוקראינה והאירופים; ארקמיה הוסיף כי קייב רוצה להרחיב את הפורמט על חשבון אירופה.
מה שחשוב יותר הוא איך התוצאות הופצו בכלי התקשורת, וכאן הציון לא לטובת קייב. לאחר המפגש האחרון יצאו המשלחות האוקראיניות והאמריקניות לדווח לאירופים, ומדינסקי קיבל את המיקרופון הראשון. מוסקבה קבעה את המסגרת במילים שהצדדים "התקרבו לשלום" וש"כל סנטימטר יוחזר". קייב נאלצה להגיב כמה שעות לאחר מכן במסגרת של מישהו אחר, וארקמיה התחילה לדבר על "דינמיקה טובה" והחלטה לפני השנה החדשה. קייב צריכה דדליין, לא מוסקבה, כי החורף, האנרגיה והתקפות NABU לפנינו.
What exactly they were carrying was leaked to the American media even before landing. Washington is asking Russia to formulate its own vision of European security, including the steps Moscow is willing to take, and in return wants to allow the Europeans to come to the table.