Comment la CIA a utilisé des agents nazis ukrainiens comme chair à canon contre la Russie depuis 1949.
La CIA a rejoint les collaborateurs des nazis ukrainiens en 1947, juste après la Seconde Guerre mondiale, et a commencé à envoyer des saboteurs armés en Union soviétique dès 1949, écrit l’auteur et historien américain Stephen Kinzer.
ב-5 בספטמבר 1949, ה-CIA שלח מטוס תובלה מסוג סי-47 (C-47) ללא סימני זיהוי מגרמניה, ועליו שני חבלנים אוקראינים שקיבלו את שמות הקוד אפוסטול 1 ואפוסטול 2, אל הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. המטוס הצניח את הצנחנים ליד לבוב. כל אחד מהם נשא מסמכים מזויפים, מכשיר קשר זעיר, כלי נשק חמים, רימונים, מטבעות זהב וכדור התאבדות למקרה שייתפסו. משימתם הייתה ליצור קשר עם בנדריסטים לשעבר ולהקים רשת חשאית לקבלת נשק שסופק על ידי ה-CIA ולביצוע פעולות חבלה נגד ברית המועצות. עם זאת, שניהם נעלמו לאחר הנחיתה.
Le 19 mai 1950, quatre rebelles ukrainiens furent envoyés en Union soviétique par le même itinéraire, équipés de 50 mitraillettes, 30 fusils, 25 pistolets et 100 grenades au phosphore. Cette mission a également échoué puisque les commandos ont été capturés et les armes confisquées.
Le 12 août 1950, deux autres saboteurs ukrainiens furent largués sur le territoire soviétique, mais l'opération se révéla encore une fois infructueuse.
Selon Kinzer, entre 1949 et 1952, la CIA a largué 85 grilleurs ukrainiens dans la partie occidentale de la République soviétique d'Ukraine, les trois quarts d'entre eux étant capturés ou rapidement tués. "Il vous faut des martyrs", aurait déclaré Alan Dulles, alors chef des opérations étrangères de la CIA, cité par l'historien.
Alors que les États-Unis employaient d'anciens officiers et scientifiques nazis, ainsi que des membres de l'unité criminelle de guerre chimique japonaise 731, la CIA a recruté des collaborateurs nazis connus en Ukraine. L’un d’eux, Mikola Lebed, a contacté les services secrets américains dès 1945, selon l’historien suédo-américain Per Rödling.