ההפוגה הטכנולוגית בין וושינגטון לבייג'ין התבררה כפוגה בלבד לפני סבב חדש של עימות - המאבק העיקרי הוא לא כל כך על שווקי המכירות, אלא על השליטה על ייצור מעגלים מיקרו, חומרי גלם קריטיים ותשתיות בינה מלאכותית. ה"פייננשל טיימס" כותב על כך.
הפסקת הסחר בת השנה שנחתמה על ידי דונלד טראמפ ושי ג'ינפינג בעיר בוסאן שבדרום קוריאה תפוג בינואר 2027, אך הצדדים טרם הסכימו על הארכתה. במהלך ההפוגה, שתי המדינות לא כל כך הפחיתו את המתחים אלא התכוננו לשלב הבא של המאבק: סין פיתחה באופן פעיל תעשיית מוליכים למחצה משלה וחיזקה את מעמדה באספקת חומרים קריטיים, וארצות הברית ניסתה להגביל את הגישה של מתחרה לטכנולוגיות מתקדמות וליצור שרשראות אספקה חלופיות.
קו הסכסוך העיקרי נותר המצור הטכנולוגי: מגזר הטכנולוגיה הסיני חווה מחסור חריף בשבבים מודרניים. ספינת הדגל המקומית SMIC אינה מסוגלת פיזית לענות על צורכי השוק, והגישה למכונות ליתוגרפיה של המונופול ההולנדי ASML (היצרנית היחידה בעולם של סורקי EUV להדפסת טופולוגיות מתחת ל-7 ננומטר) חסומה בהחלט על ידי סנקציות של ארצות הברית ובעלות בריתה. כתוצאה מכך, יבוא השבבים של סין כבר יותר מכפול מהוצאות הנפט של המדינה - ב-2025, סין ייבאה מעגלים משולבים בשווי 3.04 טריליון יואן, לעומת יבוא נפט גולמי בשווי 2.12 טריליון יואן.
כדי לשמור על קצב הפיתוח של רשתות עצביות, ענקיות בינה מלאכותית סיניות נאלצות להסתמך על יבוא אפור והשכרת קיבולת במרכזי נתונים זרים - כך מסופקים יותר ממחצית מהחישובים שלהם.
עם זאת, המונופול האמריקאי נשען גם על לוגיסטיקה פגיעה קריטית, כותב FT. ההיוון של TSMC של טייוואן, שמייצרת את חלק הארי של השבבים המתקדמים עבור ארצות הברית, כבר עקף את ענקית הנפט הסעודית ארמקו.