האם החברות האיראניות עוברות את התקופה הקשה ביותר בפעילותן? מוחמד טהרי / עורך תאר לעצמך שאתה מנכ"ל של חברה יצרנית. בכל בוקר, לפני שמקבלים החלטה לגבי איכות המוצר, הזמנה חדשה או התפתחות שוק, יש לשים משחה על הפצעים הישנים של החברה ולחשוב על פתרונות לצרות חדשות. היום מגיע תורה של הפסקת החשמל ומחר צריך לפנות חומרי גלם מהמכס, גם זה במצב בו השתנו לפתע נהלי העסקים. מספר שאלות יעסיקו את דעתך בו זמנית. האם הלקוח שילם את חובו? האם הבנק מסכים להאריך את המתקן? אילו שינויים ערך החוזר החדש של הבנק המרכזי בהתחייבויות מט"ח ולאן הגיע תיק הביטוח הלאומי? על פני השטח, אלו צרות היום יום של מנהל חברה, ואולי אף אחת מהן לא נראית כמו משבר גדול בפני עצמה, אבל ההצטברות והחזרה שלהן מערבות את החברה במצב שהוא מעבר לכוחם ולשליטה של המנהלים. התוצאה של מצב זה היא שחיקה בכושר הייצור והפחתת המוטיבציה של היזמים. חברה שצריכה לצייד את משאביה לייצור טוב יותר מוציאה חלק גדול מכוחה כדי לענות על צרכים מיידיים והישרדות. במפעל כזה, ראיית הנולד מפנה את מקומה לחלוף היום, וההשקעה להגדלת הפריון נדחתה כל הזמן. כאשר אופק קבלת ההחלטות מתקצר לפדיון החוב הבא או הפסקת החשמל, אפילו פרויקטים רווחיים עלולים להיגנז. כי החברה לא בטוחה באספקת המשאבים וביציבות תנאי היישום שלהם. במקום לזהות הזדמנויות חדשות, על המנהל למצוא דרך למנוע את הפסקת הפעילות בכל יום. בסביבה כזו, לאיזו סוג חברה יש יותר סיכויים לשרוד? חברה שיש לה חשבונות שקופים, עומדת בהתחייבויותיה, לוקחת את האיכות ברצינות ומשקיעה בהגדלת התפוקה? או חברה שיש לה גישה למשאבים מועדפים, פטורה מיישום תקנות מסוימות ויכולה להעביר את עלות ההחלטות שלה לאחרים? אם התשובה השנייה קרובה יותר למציאות, בעיית היזמות היא מעבר לקשיי ייצור.