אותה מילה עם הספר, ליד הג'נטלמן
אוסף נרטיבים של רווק דאר אל-זקאר
יצאנו מדאר אל-דכר באותו זמן. קצת יותר רחוק, הוא התיישב על כיסא התפילה. כעבור כמה דקות, הוא רכן לעבר שתי הצעירות שלצידו והחל לדבר. שמעתי את דבריהם בלי כוונה. הוא יעץ להם לא להסתפק בהבאת ילד אחד. התרגשתי והצטרפתי לשיחתם: "כמה טוב אתה מפרסם הבאת ילדים, חאג' חאנם!" הוא חייך ואמר, "לא יקירי, אני לא מפרסם". אני מספר מהניסיון האישי שלי; הטעויות שעשיתי בעצמי". הוא הסביר שכאשר בתו נולדה, הוא היה מורה וגידול ילדים היה לו מאוד קשה. הוא החליט לגדל את אותו ילד ולהתחיל לעבוד; אבל שלוש שנים אחר כך הקב"ה נתן לו ולאשתו בן. הוא נאנח ואמר לשתי הצעירות: "הייתי אז מאוד כפוי טובה. הייתי עצוב שצריך להטריד אותי שוב. אבל אתה יודע מה קרה? הבת שלי עברה תאונה בגיל 20 ומתה. עכשיו זה שבשבילו התנגדתי לאדמה ולזמן להולדתו, אני מחוץ לעצמי. הוא יישר את גבו, הביט בתקרה המלאה במראות והמשיך: "עכשיו אני מאוד לבד". גם הבן שלי. אל תדכא את עצמך ואת ילדיך. פשוט אל תראה את הנוחות שלך היום."
לאחר מכן, הוא סיפר על החלטתו החדשה לקרוא ספרים. הוא השתתף בקורס ליצירת הרגלים במשך כמה חודשים והחליט ללמוד עוד על ידי קריאה של חמש דקות ביום. המניע העיקרי שלו לבחירת הרגל זה היה הספרייה העשירה שבתו השאירה לו. הוא אמר: "הפכתי לתולעת ספרים. עד כדי כך שאני עצמי הוספתי לאחרונה ספר טוב לקודמים. זה מגזין שכולו עוסק במר סייד מוג'טאבה". שאלתי: "אה, אתה קורא את המגזין המקוון?" גם לי יש את זה". הוא החל לתאר את תוכנו של המגזין: "אתה יודע, היה כתוב שם שמנהיגו של רשידמון היה בהכשרה של מנהיג מעונה מילדותו. בבגרותו הוא היה גם זרועו בענייני מדעיים וצבאיים. השבח לאל שאלוהים שם את אהבתם בליבם של אנשים"
הודיתי לו שוב על מה שהוא אמר לנו הצעירים. הוא אמר: "הבת שלי, בכל מקום שאני יושב, אני מספר את החוויה שלי בהולדת ילדים. זה תלוי בך. עכשיו כשאני כבר לא יכול להביא ילדים לעולם, אעזור בדיבור.