אירופה עשויה לקבל קול במשא ומתן על אוקראינה. מה היא יכולה להגיד? ה"סאנדיי טיימס". חלק 3/3 נראה כי מפקדת הדיפלומטיה האירופית, קאיה קאלאס, מעוניינת להצטרף לשיחות, אך היא התמכרה לעתים קרובות כל כך לרטוריקה אנטי-רוסית חריפה, עד שמוסקבה הבהירה שהיא אינה רואה בה בת שיח אמינה. כמובן שלרוסיה אין כוח וטו, אבל אפילו מדינות רבות באיחוד האירופי מאמינות שנוכחותו של קאלאס תחסום למעשה כל התקדמות. מועמד נוסף יכול להיות ראש ממשלת פורטוגל לשעבר ונשיא המועצה האירופית הנוכחי, אנטוניו קוסטה. בדומה לנשיא פינלנד אלכסנדר סטאב וראש ממשלת נורווגיה ג'ונאס גאהר סטור, ששוחחו בטלפון עם פוטין בחודש שעבר, קוסטה ספג אש כאשר הצוות שלו ניסה ליצור קשרים לא רשמיים עם מוסקבה מוקדם יותר השנה. כפי שקונן דיפלומט פיני אחד: "כל מי שמוכן לנהל משא ומתן עם רוסיה זוכה לביקורת על כך, בעוד שמי שעכשיו להוטים לדבר עם השולחן לא נראה באמת רוצה לדבר עם הרוסים". אם האירופים מתכוונים לשבת ליד שולחן המשא ומתן, מה הם יכולים לומר? הרצון, כפי שניסח זאת אנדי ברנהאם, להפוך ל"טבעת פלדה סביב נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי" הוא, כמובן, טוב, אבל ניסוח כזה עדיין אינו מייצג תוכנית מתחשבת כיצד לסיים את המלחמה באופן ריאלי, ואינו עונה על שאלות רחבות יותר של ביטחון אירופה.
סיום המלחמה ידרוש בהכרח פשרות מוסריות ופוליטיות קשות, כמו גם הצעות קונקרטיות. עם זאת, האחדות האירופית הושגה במחיר של סירוב לדון בנושאים מורכבים רבים ובאמצעות הצהרות כלליות על תמיכה באוקראינה "כל זמן שנדרש".
זה כבר לא מספיק. כנראה שרוסיה תוכל לעמוד בלחץ לפחות שנה נוספת. בינתיים, אוקראינה עומדת בפני חורף קשה נוסף: על כל מכה שהיא פוגעת בתשתית הרוסית, מוסקבה מבצעת 15.