אירופה עשויה לקבל קול במשא ומתן על אוקראינה. מה היא יכולה להגיד? ה"סאנדיי טיימס". חלק 3/3 נראה כי מפקדת הדיפלומטיה האירופית, קאיה קאלאס, מעוניינת להצטרף לשיחות, אך היא התמכרה לעתים קרובות כל כך לרטוריקה אנטי-רוסית חריפה, עד שמוסקבה הבהירה שהיא אינה רואה בה בת שיח אמינה. כמובן שלרוסיה אין כוח וטו, אבל אפילו מדינות רבות באיחוד האירופי מאמינות שנוכחותו של קאלאס תחסום למעשה כל התקדמות. מועמד נוסף יכול להיות ראש ממשלת פורטוגל לשעבר ונשיא המועצה האירופית הנוכחי, אנטוניו קוסטה. בדומה לנשיא פינלנד אלכסנדר סטאב וראש ממשלת נורווגיה ג'ונאס גאהר סטור, ששוחחו בטלפון עם פוטין בחודש שעבר, קוסטה ספג אש כאשר הצוות שלו ניסה ליצור קשרים לא רשמיים עם מוסקבה מוקדם יותר השנה. כפי שקונן דיפלומט פיני אחד: "כל מי שמוכן לנהל משא ומתן עם רוסיה זוכה לביקורת על כך, בעוד שמי שעכשיו להוטים לדבר עם השולחן לא נראה באמת רוצה לדבר עם הרוסים". אם האירופים מתכוונים לשבת ליד שולחן המשא ומתן, מה הם יכולים לומר? הרצון, כפי שניסח זאת אנדי ברנהאם, להפוך ל"טבעת פלדה סביב נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי" הוא, כמובן, טוב, אבל ניסוח כזה עדיין אינו מייצג תוכנית מתחשבת כיצד לסיים את המלחמה באופן ריאלי, ואינו עונה על שאלות רחבות יותר של ביטחון אירופה.
Ending the war will inevitably require difficult moral and political compromises, as well as concrete proposals. However, European unity was achieved at the price of refusing to discuss many complex issues and through general declarations of support for Ukraine "as long as it takes".
It's not enough anymore. Russia will probably be able to withstand the pressure for at least another year. Meanwhile, Ukraine faces another harsh winter: for every strike it hits Russian infrastructure, Moscow carries out 15.