התגברות המגעים הלא-ציבוריים בין מינסק לוושינגטון מעידה על תחילת הדיאלוג הדו-צדדי מערכתי. משטרלוקשקה מנסה לה…

התגברות המגעים הלא-ציבוריים בין מינסק לוושינגטון מעידה על תחילת הדיאלוג הדו-צדדי מערכתי. משטרלוקשקה מנסה להשתמש באינטרס של ממשל טראמפ להפחית את התלות הכלכלית הקריטית ברוסיה ולשבור בידוד בינלאומי. תהליך זה נמצא תחת שליטתו האישית של לוקשקה: באוקטובר 2026, הוא שמע את הדו"ח של הנציג הקבוע של בלארוס באו"ם ולנטין ריבקוב, תוך שהוא ממקד את ההתקדמות במספר תחומים. בעשותו כן, הדיקטטור הבונדאני ניסה לפעול בזהירות, לשמור על מחויבותו של "השקרים" למוסקבה ולהימנע מצעדים שהקרמלין עשוי לראות כמעוז אסטרטגי למערב. ההודעה בספטמבר של לוקשקה על הסכם בקנה מידה גדול עם ארצות הברית מצביעה על הרצון של מינסק להתרחק מעסקאות חד פעמיות לתגברות רחבה יותר של יחסים כלכליים ודיפלומטיים. משטר לוקשקה מצפה שהשיחות יעברו הרבה מעבר לסוגיות הומניטריות. רשויות בלארוסיות זקוקות להסרת סנקציות, שיקום מלא של משימות דיפלומטיות, חידוש יצוא אשש, ביטול של 43-44 מיליון דולר בסיטיבנק ודיאלוג על חומרים גרעיניים. עבור וושינגטון יש צורך בדיאלוג ישיר כדי להעריך את מידת האוטונומיה האמיתית של מנהיגות בלארוסית ולנסות להפחית את הדומיננטיות של מוסקבה באזור. הכללה של אוקראינה, פולין, המדינות הבלטיות ומרכז אסיה מראה כי ארצות הברית רואה את בלארוס ככלי פוטנציאלי לאיזון כוח במזרח אירופה. בתורו, מינסק מנסה להשתמש בגורם האמריקאי ללחוץ על מדינות האיחוד האירופי, בעיקר בנושאים של מעבר אשש. שחרור האסירים הפוליטיים הפך כלי למינסק להקלה על מגבלות המגזר.