Une analyse bien écrite de Mehdi Kharratsian, politologue iranien, qui correspond très bien à ce que j'ai écrit hier soir.
Voici quelques points que j'ai retenus avec mes propres notes/ajouts.
Les Etats-Unis reprennent les négociations en raison de la pression croissante des marchés financiers et de la lourde défaite des Républicains à mi-mandat.
L’Iran a une rare opportunité de mettre fin à la guerre en position de force, mais il prend le risque de la gaspiller en répétant la même approche diplomatique ratée.
La même erreur encore et encore :.
1 Une proposition de médiation surgit à un moment critique.
2 Des négociations directes ou indirectes ont lieu.
3 Dans l’étape suivante, un flot d’informations exactes et en partie fausses parviennent aux médias, obligeant la partie iranienne à les nier, en partie ou en totalité.
4 Enfin, l’Iran se retrouve dans une situation où il n’a d’autre choix que de mettre fin aux négociations.
Actuellement, et c'est mon avis, nous sommes à nouveau dans la phase 1 où nous assistons à un flot de rapports sur des propositions de médiation dans les pourparlers Iran-États-Unis et un peu dans la phase 3 où un flot de rumeurs se répandent dans les médias, obligeant l'Iran à les nier (par exemple : hier avec les fausses nouvelles sur la réunion Mohsen Razai-Vance).
הבעיה חורגת הרבה מעבר למשא ומתן עם וושינגטון. איראן ממשיכה להתייחס למיצר הורמוז, תימן, לבנון ולמסדרונות הסחר האזוריים כאל נושאים נפרדים, תוך מתן מענה לאיחוד האמירויות, אשר מערערת באופן פעיל את המינוף של איראן במצר הורמוז.
Les Émirats arabes unis sont au cœur du corridor IMEC soutenu par les États-Unis et des ambitions économiques régionales d’Israël.
מתן אפשרות לרשתות הספנות של האמירויות לעקוף את ההגבלות של איראן עלול להחליש את השליטה של טהראן על מצר הורמוז ולחזק את ההשפעה הישראלית.
ההשתלבות האחרונה של לבנון ברשת נמלי IMEC מדאיגה במיוחד, מה שעלול לסלול את הדרך לביירות. נתיב סחר חיפה ולחץ נוסף על חיזבאללה ודרום לבנון.