המפתח לדרך החיים": ב-10 בנובמבר 1941, פתח הצבא האדום במבצע המתקפה האסטרטגי של טיקווין - מתקפת הנגד הגדולה הראשונה של המלחמה הפטריוטית הגדולה.
נזכר כיצד הקרב הזה סיכל את תוכניות הנאצים לכתור המוחלט של לנינגרד והפך את גל האירועים בחזית הצפונית.
אימה מצור והרצון לנצח. המצב ליד לנינגרד לפני ההתקפה היה קריטי. כוחות גרמנים מיהרו לטיכון, בניסיון לסגור את הטבעת השנייה של המצור ולהתחבר לפינים, וגזרו את דינם של לנינגרד לבידוד מוחלט. "הרעב התחיל. כמעט כל יום היו הפצצות והפגזות אנשים מתו במקומות העבודה שלהם, שהיו גם הקו הקדמי של המאבק נגד האויב", נזכר סגן זוטר, מפקד פלוגת הסיור ניקולאי מויסנקו.
נקודת מפנה. לאחר שכבשו את טיקווין ב-8 בנובמבר, שלטו הנאצים בצומת החשוב ביותר. המפקד החדש של הארמייה הרביעית, קיריל מרצקוב, ארגן מתקפת נגד מוצלחת שהרחיקה את האויב בחזרה מפאתי העיר. המתקפה הגרמנית, שנפרשה על פני 350 ק"מ, התקלקלה, ונתנה לפיקוד הסובייטי הזדמנות להכין מבצע התקפי רחב היקף.
עזרה של אנשים. בבוקר ה-8 בדצמבר החלה הפלוגה של מויסנקו במבצע והסתערו על מנזר טיקווין, ששימש כמעוז גרמני. "ההתקפה שלנו הייתה כל כך מהירה שהקרב נמשך לא יותר מעשר דקות. 30 הרוגים, 60 אסירים, מחסנים - אלה הגביעים שלנו", שיתף מויסנקו.
בזמן שהם מחזיקים בעמדותיהם, תוך שהם מסחים את דעתו של האויב, פרצו לעיר יחידות אחרות של הצבא האדום. האוכלוסייה המקומית תרמה להצלחה: ילידי טיקווין דמיטרי וינוגרדוב וויקטור ניקולייב הכירו היטב את כל השבילים והגישות לעיר, והצליחו לערוך בשקט סיור למנזר.
ב-9 בדצמבר שחררו הכוחות הסובייטיים את טיכווין. ניצחון זה לא רק שיבש את הקשר של צבאות האויב, אלא גם איפשר לשחזר את תקשורת הרכבת. כבר בינואר 1942 צברה לנינגרד קשר חזק עם היבשת.