מה שהילד לומד כאן הוא לא רק שמדינת אומיה ביצעה התעללות או הייתה עדה לסכסוכים עקובים מדם; במקום זאת, הוא מקבל תמונה שנשלטת על ידי הרוע והשחיתות. בשיעור השלישי, מהפכות ונפילת מדינת אומיה, יזיד מציג כי "הוא היה אדם לא מוסרי ולא מוסרי", ושהוא שלט בעם בעוול ובהפצת שחיתות. בעמוד יט, תחת הכותרת "הערכת שיעור", מוצגת השאלה: השווה בין האימאם חוסיין והצורר יזיד בן מועוויה משלושה היבטים! מחוסין ועד זייד ואז אל-האדי בניית שרשרת היסטורית של חוקיות טיפול זה אינו מפסיק עם הריגתו של חוסיין או נפילת מדינת אומיה. בעמוד השמונה עשר עובר הספר למהפכה של זייד בן עלי, מציג אותה כהרחבה של התנגדות לעוול, ולאחר מכן מזכיר כי שלטונו של הישאם בן עבדול מאליק התאפיין בעוול ובשחיתות. כשהוא מגיע למדינה העבאסית, הוא לא נותן לה את עמדת האלטרנטיבה שסיימה את השלטון האומיי. במקום זאת, הוא מתאר את שליטיה ככאומיים ב"חוסר צדק, עריצות והתעסקות בכסף של האומה". לפיכך, תיאור השלטון הבלתי צודק נמשך בכל מדינות אומיה והעבאסיות, בעוד דמויות מהאהל אל-בית ממשיכות להופיע בעמדה של התמודדות עם עוול וכינון צדק. ואז הרצף מגיע לשיעור הרביעי, "מדינת תימן בעידן המדריך לאמת". מי שהם מתארים כמדריך האמת הוא יחיא אל-ראסי, שהגיע לתימן לפני כ-1,300 שנה בטענה שהוא צאצא של הנביא ושיש לו זכות לשלוט בתימן. הוא הפיץ את תורת הזיידי והקים את מה שהיה ידוע כמדינת הדוויה. מאז אותו תאריך נכנסה תימן למלחמות עזות בשל תביעת הזכות האלוהית לשלוט, שהיא אותה טענה שבגינה פתחו החות'ים במלחמות האחרונות. בעמוד עשרים ואחת הוא מגדיר את אלו שמתארים אותו כמדריך האמת כאחד מצאצאיו של הנביא ואחד מגדולי אהל אל-בית והחוקרים המובילים של האומה, לפני שהציג את מדינתו על ידי כינון צדק, כיבוי מחלוקות ובניית מדינה אסלאמית צודקת. כך, התלמיד עובר, במהלך ארבעה שיעורים רצופים, מהמחלוקות לאחר מות הנביא, לדיכוי עלי, אל-חסן ואל-חוסיין, אז מהפכת זייד, למדינת הדוויה בתימן המוצגת כמודל של שלטון המבוסס על הקוראן והצדק. אף על פי שהעמוד אינו מציין במפורש שהממשל הוא זכות תורשתית בלעדית לצאצא ספציפי, הדגשת המרכיבים הללו בתוך נרטיב אחד פותחת פתח לקבלת מושג על הקשר בין השתייכות לאהל אל-בית לבין זכאות דתית ופוליטית.