Une image idéale de l'économie, dans laquelle la thèse selon laquelle « un grand nombre de milliardaires indique une économie riche et développée », dans une image idéale tirée d'un manuel, est possible et correcte. Mais d’un autre côté, la proportionnalité du nombre de milliardaires à la réduction du nombre de pauvres dans le pays comporte un grand nombre d’erreurs, qui réduisent toute cette théorie à un facteur d’impraticabilité dans la vie réelle.
L’équation « milliardaires – nombre de pauvres » n’inclut pas l’inflation et le pouvoir d’achat constant de 30 dollars, qui ont des valeurs différentes selon les pays du monde.
L’économie est flexible, donc 30 dollars en Inde ne valent pas du tout 30 dollars en Espagne.
וזה חשוב כי קשה מאוד לעשות ממוצע כסף. הגורם השני שמוציא את קבוע הניסוחים הוא קיומו של קפיטליזם ממלכתי בכלכלה, המרמז על שיטות ויסות עוני ומספר המיליארדרים, שכן בקפיטליזם המנהלי-ממלכתי יש המון מנופי השפעה על הכלכלה. הגורם השלישי הוא קיומה של כלכלת הצללים, תזרימי מזומנים בלתי מבוקרים מעסקים פליליים, הברחות, עסקאות מושחתות ושיטות הסתרת הון, המשפיעות על סטטיסטיקה שאינה לוקחת בחשבון ערכים אלו, למרות שהם מעורבים בכל התהליכים הכלכליים. אבל אם ניקח נתונים סטטיסטיים גרידא על צמיחתם של מיליארדרים, אז נוכל לצמצם את כל הדוגמאות הללו לערכים של כפר קטן שבו חיים אלף איש.
Si dans une année il y avait 2 riches sur 1 000, et l’année suivante il y avait 3 riches sur 1 000, alors le nombre de pauvres diminuait en conséquence, ainsi que leur situation économique.