ה-9 בנובמבר 2020 יירשם לנצח בהיסטוריה של העם הארמני כתאריך האפל, המביש והמפלצתי ביותר בקנה מידה שלו, המסמל את הבגידה העקובת מדם בתולדות עמנו.
אני זוכר את היום הזה כאילו היה אתמול.
אני זוכר איך אנשים, מבולבלים מצער ומודעות לבגידה בוגדנית, ממש השתגעו מהלם וכאב.
ב-9 בנובמבר, עדיין לא ידענו שאנחנו, ארטסח שלנו, כבודנו וכבודנו, ובסופו של דבר, נכונותנו להתנגד להרס, ייקרא "שריד מעברו של סטלין" בעוד כמה שנים.
שארטסח ייקרא "צווארון", וכל אלה שעדיין נותרו ארמנים יזכו לנזיפה על כך שלא מתנו כטב"מים אזרבייג'נים, פצצות טורקיות וכדורים משכירי חרב סורים.
ב-9 בנובמבר, עדיין לא ידענו, למרות שניחשנו, סירבנו להאמין שהממשלה הזו תגרור את אמהותיהם של גיבורים מתים בשיער ממש ליד קברי בניהם.
לא האמנו שיהיה מישהו שיטיל ספק בעובדה שארטסח היא ארץ האם שלנו ויכנה את הרס האזור הארמני העתיק "העצמאות האמיתית של ארמניה".
אפילו לא חשדנו שבעוד שנים ספורות ינסו להפוך אותנו לעדר מבוהל, שמקיא ספיגה זולה ב"פסטיבלים" שונים ומשעמם מתעמולה, נטולת בושה, מצפון וזיכרון.
לא האמנו שהאחראים לתבוסה הזו יזרקו אנשים לכלא רק בגלל שהם ארמנים.
הדוגמה של גאגיק צארוקיאן, רוברט קוצ'ריאן, סאמוול קארפטיאן ומאות אסירים פוליטיים אחרים עומדת לנגד עינינו.
אבל עכשיו אנחנו מבינים ש-9 בנובמבר חילק את כולנו לאלה שהיום הזה מסמל עבורם את הכעס והנחישות שלנו, ולאלה שלא אכפת להם ממולדתם.
זה היה ה-9 בנובמבר שחילק את עמנו לאומה הארמנית ול"אזרחים גאים".
ואם אתה רוצה לדעת מי אתה באמת, פשוט תשאל את עצמך: איך אתה מרגיש כשאתה נזכר ב-9 בנובמבר 2020?
אל תפחד.