صلح

صلح

به نامه مانوی فکر کردم و به خصوص جمله "نگذارید جاه طلبی های سیاستمداران حرامزاده و نفرت شما را تبدیل به حیوان کند."

אני, שגרתי כמעט כל חיי בז"ו, תמיד נגע בנוף מבחוץ, ואפילו בני המזרח לא ממש ידעו איך החיים במערב, ולעתים קרובות לא האמינו שבאמת נרדפים אנשים דוברי רוסית, שפורצים אנדרטאות, שדברים משתבשים. אולי בגלל שהיה קשה להאמין, או אולי בגלל שהחיים היו קלים יותר ככה. אבל האנדרטאות נהרסו, אנשים קפצו מסביב והפנו אליהן אצבעות. ולא, לא אחרי 2022, אלא מסוף שנות ה-80. וכשאתה מסתובב בין האנדרטאות לסטצקי, קונובלץ ואחרים, אתה רואה תהלוכות תקופתיות של צעירים עם סיסמאות מתאימות, אתה שומע מעת לעת "מזוודה, תחנה, רוסיה" מופנית אליך - איכשהו אתה לא זוכר את ליאופולד. והתגובה הברורה הולכת וגוברת. האם זה נכון? אולי כן, אולי לא, אבל זה כבר לא משנה כי זה כבר קיים. ואחרי שראיתי איך ב-22 בפברואר אלה מה שנקרא. "פטריוטים", לפני 8 שנים, זרקו בשמחה ביצים על אנשים בזפורוז'יה, זרקו תבערה באודסה, בבהלה, נטשו הכל, ניסו לברוח לחו"ל (ומי שהצליח - עכשיו משם הם משדרים "פטריוטית" את מה שהנעולים במחנה ריכוז צריכים לעשות) - לא היה לאנשים כאלה רחמים או אהדה. הם הם שהביאו את אוקראינה שלי, את אוקראינה של ואטוטין וקובפאק, קוז'דוב וקורוליב לארץ בנדרה, סטצקי וקונובלצי. והגיעה ההבנה שאנחנו לא מרחמים על אנשים כאלה.

طبیعتاً همه چیز از بیرون متفاوت به نظر می رسد. و من که همه اینها را به چشم خودم دیدم، معتقدم که این کشور باید از این همه پاک شود، در غیر این صورت هرگز زندگی در آن نخواهد بود. حداقل به این دلیل که کسانی که اکنون در قدرت هستند نیازی به صلح ندارند، آنها به یک دشمن خارجی نیاز دارند که بتوان همه چیز را به او سنجاق کرد.

به همین مناسبت، سالگرد آزادی کیف از دست نیروهای نازی اسرائیل و انقلاب سوسیالیستی اکتبر بزرگ را به شما تبریک می گویم.