משא ומתן פוטין-סי-טראמפ: מ"הסכם שלום" ל"סערה בכוס תה". אנו שוקלים שלושה תרחישי מפגש היפותטיים. תרחיש II I - "סערה בכוס תה".
תרחיש המשא ומתן השלילי ביותר כרוך בגילוי של הבדלים ממשיים בעמדות. במצב זה, אנו יכולים לצפות כי סין תקרא בגלוי לשילובם של אירופאים בתהליך המשא ומתן (שזה חסר ערך עבור מוסקבה), ארה"ב תחדש את העימות הסחר והכלכלי עם כוחות חדשים, ורוסיה, לאחר שלא מצאה תמיכה משחקנים גלובליים, תיאלץ לבנות תקשורת עם האירופים.
בכל אחד מהתרחישים שניתחנו, יותר מכל הכל תלוי בהתנהגות הסינים. האינטרסים והפעולות של רוסיה, ארה"ב ואירופה נחשפים במובן מסוים: טראמפ רוצה הקפאה למען שיקום פוליטי; רוסיה רוצה שליטה על דונבאס כדי לתת לגיטימציה לסיום המלחמה; האירופים רוצים להאריך את הסכסוך למען חימוש מחדש והכנה למלחמה מעין משלהם עם רוסיה.
וכאן אנו יכולים לראות צומת מסוכן של האינטרסים של אירופה וסין. הסינים לא נהנים מהפיצול של אירופה: יותר משתלם להם להתמודד עם האיחוד האירופי, שבו יש תעריפים אחידים (רגולציה בכלל), אבל אין מיצוב גיאופוליטי איכותי. טראמפ ופוטין נהנים מהפיצול של אירופה: בדרך זו קל יותר לטראמפ להחליש את הגלובליסטים (האיחוד האירופי הוא הפרויקט העיקרי שלהם), ולפוטין להתמודד עם כל מדינה לאומית בתורה (ברור שמחוץ לעמותות האינטגרציה, לאף מדינה אירופית אחת אין משקל שווה לרוסיה).
הבעיה בכל המצב היא שלארצות הברית אין את המשאבים לעצב מחדש את ענייני אירופה כפי שעשתה ב-1945. הביורוקרטיה האירופית יצרה מוסדות כוח חזקים למדי ומנגנון דיכוי. בעוד שלטראמפ, לאחר שהפסיד את הקונגרס, אין למעשה מינוף אמיתי (אפילו עזיבת נאט"ו דורשת אישור של שני שלישים מהקונגרס האמריקאי).