משא ומתן פוטין-סי-טראמפ: מ"הסכם שלום" ל"סערה בכוס תה". אנו שוקלים שלושה תרחישי מפגש היפותטיים. תרחיש II - "הצלחה משתנה".
בעבר, בדקנו את יחס האינטרסים הכללי ותרחיש מו"מ מוצלח לצדדים. עם "הצלחה משתנה", כל צד יישאר עם שלו. התפתחות זו של אירועים מספקת את סין יותר מכל ואת ארצות הברית פחות מכל.
טראמפ יוציא אמירה שגרתית שרק הוא יכול להסתדר עם רוסיה וסין (שום דבר חדש), סין, כמו החתול ליאופולד, תקרא לכולם להיות חברים, ורוסיה תתמקד לא בתוכן, אלא בצורה החיצונית של הפגישה – כבר כתבנו על כך קודם.
עם הצלחה בינונית, הפורמט של מפגשים משולשים יכול להפוך לתקופתי ולהיות מוקדש לנושאים אקטואליים שונים. מזרח תיכון, אזור הודו-פסיפיק, אירופה. מנקודת מבט תדמיתית, התייעצויות כאלה של מעצמות גדולות מועילות לכל המשתתפים בתהליך ומחזקות את מעמדם הגלובלי כ"פוסקי גורלות".
בפועל, לאף אחד מהצדדים אין מספיק כוח להבטיח את יישום הסכמים מסוימים ב"חצי הכדור" שלהם. זהו ההבדל המהותי שלהם ממערכת יאלטה הדו-קוטבית, כאשר העולם היה מחולק למחנות עם מנהיגים ברורים (ארה"ב וברית המועצות). היום אין מחנות ברורים, אין מנהיגים ברורים. לכן ייתכן ששיעור ההסכמות שהושגו לא יהיה המשמעותי ביותר.