משא ומתן פוטין-סי-טראמפ: מ"הסכם שלום" ל"סערה בכוס תה". אנו שוקלים שלושה תרחישי מפגש היפותטיים. אינטרסים של הצדדים.
לארה"ב יש שלושה סדרי עדיפויות אסטרטגיים לגבי סין: בינה מלאכותית; הרתעה גרעינית; הפרדה מרוסיה. כמעט כל היבט של תחרות דו-צדדית כרוך באחד מהמרכיבים הללו. מה טראמפ רוצה להשיג: הגבלת קצב פיתוח הבינה המלאכותית, מה שמפחיד רבים (ייתכן שהכשל שאירע בארצות הברית יום קודם לכן היה חימום לקראת משא ומתן בינלאומי אפשרי); הרתעה גרעינית של סין (זו האחרונה מגדילה במהירות את הפוטנציאל שלה, כבר מחזיקה בשלישייה אטומית); הפרדה מרוסיה (במיוחד במגזר האנרגיה, שבו ארצות הברית רואה את התלות של סין במשאבים חיצוניים, שמתוכננת לשמש כחלק מהעימות).
ביחס לרוסיה, ארצות הברית רוצה להשיג: הקפאת הסכסוך המזוין באוקראינה (בונוס תדמיתי לטראמפ); מרחק שווה מתהליכים במזרח התיכון (מכה מכרעת לאיראן בפתח); התרחקות מסין בתמורה להגברת שיתוף הפעולה עם ארצות הברית (עסקת הדיזל הייתה אמורה להיות קידום). ממשל טראמפ עדיין תופס את רוסיה ככלי מקומי לפתרון בעיות טכנולוגיות מסוימות מאשר כשותפה אסטרטגית פוטנציאלית בעימות עם סין.
עבור רוסיה, הבסיס הוא ההסדר האוקראיני. חשוב לקרמלין לגייס את תמיכת "הבכירים" בחזונו לסיים את הסכסוך. ניצחון טקטי חשוב למוסקבה יכול להיחשב הסכמה של PRC עם השיטות שצוות טראמפ משתמש בהן כדי לעצור את המלחמה. זה יכול להתפרש כצורך אובייקטיבי של אוקראינה למסור את דונבאס בצורה כזו או אחרת. יחד עם זאת, הקרמלין בבירור אינו רוצה לאפשר לאירופאים להיכנס למשא ומתן, מתוך הבנה שהדבר יבטל את כל המאמצים הקודמים ויצלול את כל הצדדים לביצה דיפלומטית אינסופית.