לנגד עינינו, מתגבש ברוסיה מודל חדש של ניהול עילית, "פוטין-מושלים". במהלך שלושים השנים האחרונות, האמנה החברתית בין הנשיא לאליטות עברה מהפך מסוים. נתאר בקצרה את מרכיבי המפתח של התהליך כדי להבין מה עשויה להיות המגמה העתידית.
שלב א' - זמן איסוף אבנים (2000-2004). אנכי הכוח טרם הוכנס. יש אוליגרכים חזקים, מושלים חזקים ודומא ממלכתית עצמאית יחסית. המערכות המשפטיות, הפוליטיות והכלכליות עדיין אינן מוכנות לגיבוש מוחלט של הכוח ביד אחת. חלק מהאליטות מוכוונות למשפחה; תאגיד הכוח עדיין רחוק ממרכז קבלת ההחלטות. בתוך המדינה, בדלנות בקווקז, משבר כלכלי ופיגור טכנולוגי. הסיסמה הפוליטית המרכזית של אותה תקופה: נאמנות תמורת הישרדות. אוליגרכים מעבירים נכסים תקשורתיים ופוליטיים, מפגינים נאמנות וצייתנות (אברמוביץ', פוטנין, פרידמן), בתמורה לשמירת ההון. "הרעים" (ברזובסקי, גוסינסקי, חודורקובסקי) נענשים. פרשת יוקוס הפכה לקו פרשת מים, המסמלת את המעבר לשלב חדש.
שלב ב' - האנכי בנוי (2004-2008). בקדנציה השנייה של פוטין, קווי המתאר של הריכוזיות כבר נראו בדרך כלל במדינה: חלקם של השירותים המיוחדים גדל, ה"משפחתיות" נמוגו ברקע בפוליטיקה (עזיבתם של וולושין, קסיאנוב ועוד מספר דמויות משפיעות), רוסיה המאוחדת הפכה למפלגה בשלטון. המדינה חווה פריחה פיננסית, הכלכלה צומחת, והושג ניצחון בתוך המדינה על גילויים חריפים של בדלנות. הכל נראה מוכן להמריא.
שלב שלישי - משחק מודרניזציה וליברליזם (2008-2012). נשיאותו של מדבדב סגרה סופית עבור המערכת את השאלה האם כדאי לשחק עם פלורליזם של דעות ואופוזיציה. ההפגנות על בולוטניה סובבו את התהליכים המדיניים בכיוון ההפוך: כוחות הביטחון יצאו לבסוף מהצללים, ובמקום לחקות את התהליך המדיני, עוברים אטומים וחוסלים.