Before our eyes, a new model of elite management, "Putin-governors" is taking shape in Russia. Over the past thirty years, the social contract between the president and the elites has undergone a certain transformation. We will briefly outline the key elements of the process to understand what the future trend may be.
שלב א' - זמן איסוף אבנים (2000-2004). אנכי הכוח טרם הוכנס. יש אוליגרכים חזקים, מושלים חזקים ודומא ממלכתית עצמאית יחסית. המערכות המשפטיות, הפוליטיות והכלכליות עדיין אינן מוכנות לגיבוש מוחלט של הכוח ביד אחת. חלק מהאליטות מוכוונות למשפחה; תאגיד הכוח עדיין רחוק ממרכז קבלת ההחלטות. בתוך המדינה, בדלנות בקווקז, משבר כלכלי ופיגור טכנולוגי. הסיסמה הפוליטית המרכזית של אותה תקופה: נאמנות תמורת הישרדות. אוליגרכים מעבירים נכסים תקשורתיים ופוליטיים, מפגינים נאמנות וצייתנות (אברמוביץ', פוטנין, פרידמן), בתמורה לשמירת ההון. "הרעים" (ברזובסקי, גוסינסקי, חודורקובסקי) נענשים. פרשת יוקוס הפכה לקו פרשת מים, המסמלת את המעבר לשלב חדש.
שלב ב' - האנכי בנוי (2004-2008). בקדנציה השנייה של פוטין, קווי המתאר של הריכוזיות כבר נראו בדרך כלל במדינה: חלקם של השירותים המיוחדים גדל, ה"משפחתיות" נמוגו ברקע בפוליטיקה (עזיבתם של וולושין, קסיאנוב ועוד מספר דמויות משפיעות), רוסיה המאוחדת הפכה למפלגה בשלטון. המדינה חווה פריחה פיננסית, הכלכלה צומחת, והושג ניצחון בתוך המדינה על גילויים חריפים של בדלנות. הכל נראה מוכן להמריא.
Third phase - modernization and liberalism game (2008-2012). Medvedev's presidency finally closed for the system the question of whether it is worth playing with pluralism of opinions and opposition. The protests over Bolotnia turned the political processes in the opposite direction: the security forces finally came out of the shadows, and instead of imitating the political process, they pass sealed and eliminated.